יצירות אחרונות
היצירה שבתוכנו (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -25/04/2024 22:01
שיר השבוע - מֶסִּי , רוֹנַלְדּוֹ (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 22:00
חיים בהבלחות (0 תגובות)
רחלי ג. /שירים -25/04/2024 21:43
הספקטרום של האותיות (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -25/04/2024 21:33
כְּמוֹ סַנְדָּלִים תַּנָכִיִּים (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -25/04/2024 17:33
ארבעה בנים (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -25/04/2024 16:48
צבוע (6 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
הלילה לא נהיה מאושרים (1 תגובות)
לירון תמם /שירים -25/04/2024 08:12
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (13 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
סיפורים
Strawberry blue.נדמה לי שאת גלי הם לקחו באזיקים והיא צחקה כשהמתכת דגדגה לה את הזרועות. השכנה מקומה שלישית היתה מספרת לכל מי שרק עמד שם מספיק זמן, שהיא דווקא תמיד ידעה שגלי קצת מוזרה, ושבסופו של דבר דווקא ירדה לה אבן מהלב. כולם אידיוטים. הם אמרו שמספיק, וגלי צריכה כבר לגדול. הפסיכיאטר ששלחו לה היה עייף ובדיוק התחיל לגדל שפם אפור כהה, וגלי אומרת שיש לו ריח של ג'ין שהיא לא אוהבת. הוא מחלק סוכריות מקופסא, מיוחדות לילדים שאין להם זמן לחיות ממש, והצבע שלהן משתנה כשהאלמנות של גלי בוכות. [הן בוכות באמת, אבל רק גלי מקשיבה]. אמא של גלי תמיד רוצה לצחוק כשהיא מצטערת, כי למרות שאסור לשנוא, גלי דווקא שונאת את הכל. ואותה בעיקר. אבל זה בסדר, כי גם הם קצת שונאים את גלי. פעם היינו תולות סדינים לבנים על החבל, והם היו מתייבשים ומאפירים בחזרה לכחול. גלי הייתה אומרת שהשמיים מלכלכים אותם כדי שלא יהיה לאלמנות שלהם משעמם. אחר כך גדלתי ולגלי לא היה זמן בשבילי יותר. וכשישאלו אותה מה שלומם היא תצחק, כי הן בדיוק יאמרו לה משהו, והלשון שלהן מדגדגת באוזן. וגלי נושפת ונושפת בלי לשאוף. והיא צוחקת לאט, כלכך שאפשר להשתגע, ואני יודעת שגם מחר גלי תהיה שם כי אפילו שהיא יודעת את הדרך החוצה- אין לה לאן, בעצם. אבל זה לא עצוב לה, לגלי, כי איך אפשר להיות כלואה כשהשדות האלו משתרעים בכל מקום מחוץ למחשבה, ובתוכה, ובריחות שנדמה לגלי שהיא זוכרת. [וכאן אין ריחות יותר, וצבעים ומקומות, סתם ריק לבן-שקוף, שאין לו טעם וצורה.] ובתאורה המתאימה, אפשר כמעט להאמין שגלי זוכרת לבכות. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |