פאי לימון
רגע, אני באה! קולה של דליה ,מנותק ומרוחק, ריחף אליו מקצה הגינה. הוא רצה להתחיל כבר עם הספרים. הם סיכמו שייזרקו מטבע והזוכה יבחר ספר ראשון, המפסיד ייקח ספר שני וכך ימשיכו לסירוגין עד שכל הספרים ימצאו דרכם לקרטונים שלה המסומנים באדום ולאלה שלו עם הסימונים הכחולים, כמו המגבות שחלקו יחד במשך עשרים שנה בחדר האמבטיה ,אדום וורוד שלה, תכלת וכחול שלו שלא יתערבבו הבקטריות. גם עם הדיסקים והדיוידי הם יתחלקו באותה שיטה. הוא שם את עינו על "סינמה פרדיסו" וקיווה שהיא לא תהיה ראשונה ותיקח אותו. אולי לא תרצה להיזכר באותו ערב שצפו בסרט מחובקים ובסוף ניגבו זה לזו את הדמעות.
דליה סידרה שקטע הדמעות ייגמר. דליה ארגנה הכול. חלוקה מסודרת, פרידה ידידותית עם נשיקה על הלחי ואיחולי הצלחה בהמשך. היא תצא לדרכה האדומה והוא מצדה שילך לאן שהוא רוצה עם הכחול, רק לא איתה. נגמר.
אחר כך יבוא ירון וייקח את הקרטונים שלה. הוא לא יצטרך לשאול, הוא ילך לפי האדום, כך תיחסך המבוכה שבשיחה איתו. אולי הוא יהנהן , כן, הוא נראה מהטיפוסים המהנהנים שגם פולטים נהימונת כזו, "היי" קטנטן וחברמני. הוא יעמיס את הקרטונים האדומים ברכב הגדול שלו. יש לו רכב ארבע על ארבע שחבל על הזמן . דליה סיפרה שבשבת שעברה הם טיילו בגולן ועברו בנחלים עם מים בעומק מטר והוא חשב מה היה קורה אילו היו נתקעים. איך דליה הייתה מקבלת את זה שלא הכול אפשר לתכנן מראש עם נשיקה בלחי ואיחולי דרך צלחה .
הביט אל מרפסת הגן שהייתה שטופה בכתום של בין ערביים. שם בחוץ , ביום אביבי, על ריצוף הגרנוליט עשה יונתן את צעדיו הראשונים, צעד , נדנוד , עוד צעד וספק נפל ספק התיישב "תני לו לבד"! הוא קרא כשניסתה לתמוך בו ויונתן נדבק מצחוק הוריו הגאים , וחייך בעליזות . היום יונתן כבר חייל והוא יקבל את הבית. הם הסכימו שכך יהיה הכי פשוט. היא דווקא הציעה שיישאר אבל הוא פחד להיתקל בזיכרונות שיארבו לו בכל פינה. גם לא היה לו חשק לטפל בסדקים שנפערו בטיח ובאבק שהודחק לפינות חשוכות.
מה היא מתעכבת שם בגינה? בטח עושה מסדר נוסף לפרחים. אצלה כל פרח מוקפד וממוקם והיא עוברת ומטפחת כל עלה כותרת, אבל למה כעת כשבעוד חודש הכול כבר יכוסה בעשבים שוטים? אולי היא קוטפת מפירותיו החמוצים של עץ הלימון השתול בקצה הגן . כל חורף היו מחלקים ארגזי פרי למשפחה ולחברים כי מה כבר אפשר לעשות עם עץ מלא לימונים? הוא רצה לשתול משהו מתוק יותר כמו שזיפים אבל היא התייעצה ואמרו לה שלימון זה הכי פראקטי כי הציפורים לא מחבלות בפרי. פעם קנה ספר מתכונים לעוגות פירות והיא פירשה את זה כטרוניה על כך שהיא מדירה רגליה מהמטבח . בכל זאת , פעם אחת אפתה פאי לימון נפלא שהמתיק יום חורף סגרירי, כשישבו בדממה ובהו אל הגשם הניתך על הגן ולא ניסו אפילו לחפש את המילים שאבדו.
היא בטח תגיע בכל רגע, תעלה בשביל עם שקית לימונים ועם תלתליה הערמוניים שבוערים כל כך יפה בשקיעה. משלוח לימונים אחרון. זהו, סוגרים את הבאסטה. אחר כך היא תיסע אל ירון והם יאכלו פאי לימון ליד הקרטונים האדומים שיפרקו מרכב הארבע על ארבע המזוין שלו, שרק אלוהים יודע איך לא נתקע במים בעומק מטר.
אחר כך יהיה חושך בחוץ. כבר אי אפשר יהיה לראות את המקום שבו יונתן התחיל ללכת או כמה לימונים נותרו על העץ אם בכלל. אם היא לא תיקח את סינמה פרדיסו הוא ישים את הסרט ובסוף, ינגב לעצמו את הדמעות.
