התעוררתי ומצאתי את עצמי על אי בודד של רגשות. מתהלכת ברחבי האי, מנסה לסדר לעצמי את המחשבות. מבט אחד אל האופק הרחוק, וכבר הבנתי שאני נמצאת לבד במערכה.
חול דבוק לעורי, מנערת אותו היטב. שמלה בצבע בז' לגופי ושיערי מתפזר לכל עבר. השמש עגולה וצהובה, השמיים ריקים מעננים. עצים רבים מכסים כל שטח באי.
עוברת ליד עץ כפוף וכהה. ענפיו דקים ושבריריים למראה, עליו נושרים למרות שאין רוח. פנים מופיעות על העץ והוא מסנן בשקט: "בדידות..." ונודם. פניו נמחקות ועליו ממשיכים לנשור. תחושה של בדידות תוקפת אותי, אני נזכרת לפתע כמה זמן עבר מאז שבילינו יחד. כל הלילות נטולי השינה צפים בתוכי והבדידות לא עוזבת אותי.
עוזבת את עץ הבדידות וממשיכה לעץ הבא. בננה רקובה מונחת למרגלותיו, אני מביטה בה ברחמים. העץ מזיל דמעה ולוחש לי כמה עצוב הוא, אני מזדהה עם כאבו. פניו מצומקות ואומללות, ולפתע גם אני אומללה. נזכרת כמה בכי וכמה דמעות זלגו כשהבנתי שלא נהיה מאוהבים לנצח. העצב אוחז בי ומסרב להרפות.
בקושי רב מתנתקת מאותו עץ עצוב, לא לפני שליטפתי אותו ליטוף של נחמה. העץ הבא שניצב לפני רעד כולו למרות החום והשמש. הוא היה דק וחסר עלים לגמרי. צבעו חיוור וענפיו מפותלים סביב עצמו. שאלתי אותו מה קרה, אך הוא לא הגיב, רק המשיך לרעוד. הבנתי שזהו עץ הפחד. הרגשתי פתאום כמה פחדתי להמשיך הלאה. חשבתי שאם אשכח מאהוב ליבי, כל החוויות והזכרונות יעלמו מליבי והתקופה שלנו תישכח לנצח. הוא תמיד הסביר לי שאנחנו לא נפרדים, אלא עוברים שלב, ושהאהבה שלנו נשארת. אבל אני תמיד פחדתי להרפות ממנו, לשכוח ממנו.
הבדידות, העצב והפחד ניקרו בי וחשתי בחילה קשה. כל שרציתי זה לרוץ לים, לנקות את כל הרגשות השליליים האלו מעלי ולפתוח דף חדש בחיים. וכך עשיתי. עקפתי את העצים העצובים, המפוחדים, הרועדים, שלא יעשו שינוי בחייהם. תמיד ישארו שליליים. נזהרתי שלא לדרוך על הבננה הרקובה והתחמקתי במהירות משריטה של ענפיו של העץ הבודד, הוא היה נואש למגע חם.
פשטתי בזריזות את שמלתי וצללתי למים הקרים. תחושה של רעננות בקעה מעמקי נשמתי. צללתי בין הגלים החלקלקים והרטובים ונתתי לעצמי להשתחרר, להרגיש חדשה. דגים קטנים וירוקים שחו ביחד איתי, לכיוונה של הדרך החדשה. פקחתי עיני ובחנתי את קרקעית הים. אלמוגים מעוגלים ומחוררים נחו בשקט. אצות ים רקדו לצלילי המים. הרגשתי שכל הרגשות השליליים טובעים למצולות הים, ואני קפצתי מעל פני המים ונשמתי את האוויר הנקי.
יצאתי החוצה והחול הרך נמעך תחת רגלי. הפעם בחרתי בעץ ססגוני, ענפיו איימו לקרוס תחת משקלם של פירות אדומים ובשלים. גזעו של העץ היה רחב ובריא למראה. קטפתי פרי והתיישבתי עם גבי לגזע. נגסתי את הפרי וטעם מתוק השתחרר בתוך פי. מיץ נזל על צווארי וניגבתי אותו. מחשבות חיוביות התרוצצו בתוך ראשי. מבט אחד לעבר האופק, והבנתי שתקופה חדשה עתידה לבוא.
