סוף סיפור במחשבה
תחילה
"אם אפשר לחשוב על זה, אפשר גם לכתוב על זה," אומר רונן חבר "דרך המילים" מאז אוגוסט 2006, "הרעיון הוא העיקר בעיני. זהו גרגר החול של הפנינה, השינוי המולקולארי של הקריסטל."
לאחרונה מוצא עצמו רונן, חושב לא מעט על הכתיבה, מנסה לאתגר את עצמו באינספור כיווני כתיבה משתנים. חיפוש השילוב בין הרגש למחשבה מעין דואליות שכזו. כך בעיני לפחות, אם כי רונן עצמו לא כל-כך מקבל את ההגדרה שלי בנוגע לדואליות שבכתיבתו. אך זה אשר מצאתי אני בכתיבתו המגוונת והמעמיקה: שילוב בין רגש מתפרץ לרציונאליות חדה. החל בשירי אהבה רווי- רגש, עבור בחיפוש הגדרת אהבה מהי וכלה בסדרת הא-ב של החיים. פרויקט מרתק כשלעצמו, בו לוקח רונן מילים מורכבות מן האינטרנט ובונה עליהן סיפור שלם.
כ-400 יצירות כבר בידי רונן כאן ב"דרך המילים", רובן אמנם שירים, אך הוא מגדיר עצמו, כאיש של סיפורת ומתכנן להוציא את שני הרומנים שכתב בקרוב.
אל האתר, הגיע רונן בעקבות קישור שקרא באתר "כל יום", המעניק המלצות בתחומים שונים: מוסיקה, תרבות ופנאי ומאז הוא כאן אתנו.
רונן הוא האיש שהגה את רעיון שירי ההומור לימי שלישי-פעמיים כי טוב. אמנם החדשים באתר, לא מכירים את הרעיון הזה אולי, אך מאיר אש שלנו, עדיין מממש זאת מעת לעת ואתם מוזמנים לחזור ולהפוך את ימי שלישי לימי ההומור באתר.
מקורות ההשראה
כל דבר למעשה הוא מקור השראה לכתיבה עבור רונן הורוביץ בן ה-46: "לא מכבר עשיתי לעצמי תרגילים בעקבות מודעות בעיתונים," הוא מספר, "או בפעם אחרת ביקשתי מילדיי לפתוח דף במיליון ולחפש הגדרה. אחד מהם פתח את הדף באקראי והשני (או השנייה) – בחר את ההגדרה, עליה בניתי את הסיפור: הרגעה המצוי באתר."
מעבר לזה, הוא אינו ממתין למוזה: "אין לי אנטנות מיוחדות אל המוזה," הוא אומר, "אני מסתגר בחדר שלי, שם מוסיקה ברקע וכותב ישירות על המחשב וזה יכול לקרות בכל שעה אפשרית. גיליתי שאני יכול לכתוב על כל דבר שבעולם, בכל רגע ובכל זמן נתון בתנאי כמובן שאני רוצה ובוחר. אלא שלא תמיד אני רוצה..." הוא מוסיף, "בדרך כלל הכתיבה שלי מבוססת על רעיון, כיוון מסוים שאני חוקר. הרעיון הוא העיקר, זהו גרגר החול של הפנינה, השינוי המולקולארי של הקריסטל."
הכתיבה כמרכז החיים העכשווי
רונן הורוביץ, בן 46 נשוי ואב לבן ובת (17 ו-15), מקדיש בימים אלה, את מרבית זמנו לכתיבה בעקבות תאונת אופנוע קשה שעבר לפני כשלוש שנים. בעברו היה איש מכירות ושיווק ועד לשיקום מלא שיאפשר לו לחזור לעבודה, בינתיים עת לכתיבה. כתיבה כמקלט, כעיסוק, ולא בפן התרפויטי שלה.
שני רומנים כבר נכתבו והם ייצאו לאור מתישהוא כשרונן יחליט שזו השעה הנכונה עבורו (בקרוב יש לקוות).
את יצירותיו הוא נותן לבני המשפחה לקרוא, לאשתו בעיקר: "כן, אני מרגיש שאני די קרצייה בנושא," אומר רונן, "אשתי צריכה לקרוא ולהביע דעה, אבל אין לה ברירה, חשוב לי מאוד לקבל משוב, חשוב לי הדיאלוג הזה בין כותב לקורא."
והוא נזכר בדברי א.ב. יהושע שטען כי רק קרובי המשפחה יודעים מה אנחנו "גונבים" מהם ומביאים אל תוך כתיבתנו.
"אין ספק, כי תמיד אנו שואבים דברים מן החיים האישיים, אם כי לא תמיד זה אנו עצמנו. קיימים פרטים שאני לוקח מהסביבה שלי, אבל אין יצירה שאני יכול לומר שהיא אני באופן מוחלט," הוא מסכם.
כתיבה היא כמו ציור
כתיבה היא כמו ציור טוען רונן. קודם שלב הרישום, יצירת קווי המתאר ליצירה. אחר כך שכבה ועוד שכבה עד ליצירת ציור-מילולי מושלם.
כל סיפור הוא עולם בפני עצמו, אך תמיד הדמויות הן שמובילות אותו אל ההתפתחויות הבאות.
אחד הרומנים שכתב, החל כסיפור קצר בו ידע מה ההתחלה ומה הסוף, ההמשך נוצר תוך כדי תהליך הכתיבה. לעומת זאת, ברומן השני לקחו אותו ארבעת הדמויות למסע, והוא לא ידע כלל לאן זה יוביל.
"כשאני כותב על דמות מסוימת," הוא מעיד, "הדמות כבר נושאת אותי לכל מיני מקומות. לאן שצריך. תהליך הכתיבה מרתק מאוד בעיני והוא סוג של תרפיה. זה כמו ללכת לחדר כושר. זוהי סוג של מיומנות ולא רק סוג של אמנות," אומר רונן ואני יכולה רק להסכים עם כל מילה ממילותיו – כך מעידים מרבית הסופרים בעולם.
נותר רק לאחל לרונן הצלחה מלאה עם פרסום הרומנים שלו ולצפות לעוד ועוד יצירות כאן - ב"דרך המילים".
חמשת השאלות:
1 - מה שיא ההנאה עבורך?
- לדבר על דברים שכתבתי.
2 - איך אתה לוקח פסק זמן?
- קורא או כותב.
3 - איך אתה מתעצבן או מקלל?
- אני אכן מתעצבן הרבה לאחרונה אבל לעולם לא מקלל.
4 - על איזה חלק מחייך היית חוזר בשנית?
- לא יודע, אולי על חלקים מסוימים לפני התאונה.
5- איזה בעל חיים היית רוצה להיות?
- ברדלס.
לגבי היצירות המועדפות עלי. זו בעיה רצינית. פרסמתי עד היום בדרך המילים
377 יצירות שונות וכולם היו בני.
לבחור בניהם את הטובות ביותר זה כמו להגיד איזה ילד אני אוהב יותר.
לכן אנסה לבחור את היצירות שיש בהן איזו אמירה או ניסיון מעניין שמגולם
ביצירה עצמה.
"הג'וקר": http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=30021
הג'וקר נכתב מתוך רצון לתאר סיטואציה אבסורדית. לא אבסורדית כמו הגולם של
קפקא. אבל בכל זאת לשמר את האוירה הקפקאית.
זהו ספור אודות אדם מהישוב, מכובד ומיושב בדעתו הנקלע לסיטואציה אבסורדית
ומגוחכת ומגיע לשיא עליבותו.
מהלך העינינים הנו הגיוני לחלוטין (משהו שהיה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו)
ויחד עם זאת לנצל את כל כר הדמיון שסיפור מאפשר ליוצרו.
הספור מנצל טכניקות שונות ליצירת מתח ועניין על ידי קפצות קדימה ואחורה
בזמן ואפילו טוויסט נוסף בסוף.
"דירה להשכיר:"
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=10667
דירה להשכיר נכתב כפרויקט ליום ג'. היה כאן ניסיון לכתוב הומרסקה בסגנון
הקישוני הישן והטוב.
לתאר סיטואציית חיים שמוכרת לכולנו, מעוררת הזדהות ויחד עם זאת מעלה חיוך
כי זה קורה למישהו אחר וכי הדמויות בסיפור לכודות
בתוכו. לכתוב דברים מצחיקים בדרך כלל הרבה יותר קשה מאשר דברים אחרים.
(לפחות מהניסיון שלי) זהו גם מקור הרעיון ליום ג' פעמיים כי טוב
שיוקדש לתחום הזה. אני חושב שדירה להשכיר היא דוגמא טובה למרות שעדיין יש
לי הרבה מה לשפר בתחום.
"המכתב": http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=11548
במכתב היה נסיון שונה. כאן הסיפור מנסה להתחבר לליבו של מעיין הרגש.
הבעיה העקרית בכתיבת הסיפור היתה לא להדרדר לשבלונות בנאליות וקיטשיות.
הסיפור יצליח לעבוד ולרגש
קודם כל אם הקורא יצליח להזדהות עם הדמויות. מבחן האמינות של הדמויות
בסיפור הזה הוא קריטי.
היתה כאן מלאכה מאוד עדינה של כתיבה על פרטים שמוכרים לכולנו ויחד עם זאת
הנם ייחודיים לדמות. בחרתי בכוונה
להרחיק מעט את הדמות מן ההוי הישראלי ומיקמתי אותה בתרבות ספק ישראלית ספק
אמריקאית. אני חושב שהריחוק הקטן הזה
(שהוא די מובלע) תורם לעוצמות של הסיפור. הוספתי גם פרספקטיבה נוספת
להתבוננות על כל סיפור המעשה שנותנות בסוף ריחוק נוסף
שמעורר מחשבה מחדש על כל מה שנקרא.
"מטאפיסיקה": http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=11703
במטאפיסיקה נעשה ניסוי מאוד יומרני מצידי. להפוך דיון פילוסופי די מעמיק,
אחד כזה שהקורא הרגיל אינו נתקל בו בקריאתו היום יומית
לכדי סיפור שמנסה הלכה למעשה לבדוק את התאוריות הפילוסופיות. זה היה סיפור
שהיה לא קל לכתיבה. כמו שאני משער
שהוא לא כל כך קל לקריאה. אבל אני חושב שמי שיתעמק בו יבוא על סיפוקו. אני
מודה שכיום בקריאה חוזרת גיליתי כי הייתי עסוק מדי בטיעונים הפילוסופיים
והזנחתי מעט את הדמויות אבל עדיין אני חושב שזה סיפור ראוי וניסיון מעניין.
אני מגדיר את עצמי יותר ככותב פרוזה מאשר שירה. השירים שלי בדרך כלל הנם
מעבדת ניסויים גדולה.
שבה אני מנסה רעיונות, סגנונות ובעיקר קורא תיגר על חוקים, כללים ומוסכמות.
לצורך זה האתר הוא כר מדהים לכך ותודה לכולם על שאתם משתתפים.
בלעדיכם לא הייתי מצליח להגיע לפוריות כל כך גדולה בתחום (תודה ענקית לגלי
שבכלל איפשרה לכל זה לקרות.)
להלן שתי דוגמאות לא מיצגות מתוך מאות:
"שיר המעלות לאותיות": ניסיון לכתיבת שירה אדיוגרפית
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=11703
"אהבת אורדן לחרלוק":
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=29559
השיר נכתב כמחווה ל"גאברווקי" של לואיס קרול. אבל הוא נכתב כתוצאה מדיון
סוער, פורה ומאוד מעניין כאן באתר בעקבות שיר אחר שלי "ארוטיקה"
אני חושב שהערך המוסף של השיר הזה ושל ארוטיקה הוא לא השיר עצמו אלא הדיון
שהתחולל בעקבותיהם. אני ממליץ לעיין בתגובות שלדעתי הם החלק הכי מעניין.
תודה לגלי על הפרויקט הנהדר ותשומת הלב האין סופית שהיא מרעיפה על כולנו.
תודה לכל מי שטרח וקרא את מה שכתבתי ואף הוסיף ושקד והגיב.
אני מודה שבתחום הזה יש לי עוד מה לשפר.
רונן
