דפי חיי

 

נשענת בנוחות על גזע העץ העתיק, ענפיו העבים מסתירים את קרני השמש הזוהרות. שמי התכלת כמו מחייכים אלי והעננים רכים וקופצניים. מוציאה מתוך תיק הגב את היומן שלי. ספק יומן ספק מחברת מאולתרת, מה שבטוח- חיים שלמים מתועדים בה.

 

מעבירה אצבע חוששת על פני העמוד הראשון, ההתחלות תמיד מפחידות. וכך שוקעת לאיטי בתוך מערבולת של תמונות, צבעים, סיפורים, רגשות. חיי חולפים כמו בפס יצור. נזכרת בתקופות שכאילו ונשכחו מהעולם, רק המחברת בכוחה להנציח. פעם הכל היה כל כך פשוט, הסתפקות במועט. אני מדפדפת בדפי חיי ודמעות עולות בעיני.

 

רוח נעימה מעיפה מעט את שיערי ומבטי לוכד שני פרפרים לבנים. חיוך קטן עולה על שפתיי. הפרפרים משחקים יחידיו ונעלמים באופק הירוק. ענן לבן לבש צורה של לב, איזה כיף לפרפרים. ממשיכה לשקוע בתקופות ילדות רחוקות וישנות, הדמעות מכתימות את השמלה שלי. נזכרת כמה הוא אהב לחקור כל פרט ופרט שבי. את כל תקופות הילדות שמונחות כאן לפניי, הוא רצה להכיר. שעות על גבי שעות של שיחות נפש על החיים של היום וגם של פעם. שאל, התעניין, חקר, רק בשביל להכיר את כל מה שמכיל את רותם.

 

הוא תמיד אמר שאני מורכבת מכל כך הרבה דברים יפים, שאני אפילו לא מודעת אליהם. וכך הייתי מספרת לו בחיוך ובקול קטן, על החיים שלי לפני שהוא הגיע. טיולים בטבע, חוגים משונים, חברים מכל הסוגים, אוסף מפיות וגם מחקים, תחפושות מקוריות, נסיעות לארצות רחוקות, מפגשים עם אנשים, סגנון חיים שמשתנה, התבגרות הכי יפה שיש בעולם. והוא היה שומע, שואל על כל החוויות האלו, רצה להכיר את כל העולם שלי.

 

המחברת מתעדת את כל חיי, ואני שטה בספינותיה. מרגישה כל כך קלילה, כאילו התכווצתי לגודל של פרפר לבן. מתיישבת על כיסא נוח וצופה בים של זכרונות. הכל צץ משום מקום, מזכיר לי כמה יפים החיים בעולם הזה.

 

הכתיבה היא הדרך הטובה ביותר לתעד את חיינו, ואני ממשיכה לקרוא כתבים ישנים, מחייכת כשנתקלת בהתכתבויות מכיתה ה'. קוראת את הסיפורים שתמיד נשפכו דרך אצבעותיי, עוד לפני שחשבתי שהם מעניינים מישהו מלבדי. וכשהוא גילה את הסיפורים שלי, הוא גמע אותם וביקש עוד ועוד. לא נח לרגע וביקש לקרוא כל דבר שאני כותבת, בייחוד אם זה נכתב עליו. עשרות מכתבים וסיפורים, שלא נדבר על מחברת אהבה. את כל הרגשות שפכתי דרך המילים.

 

פקחתי את עיני בבת אחת. השמיים עטו גוון כחול כהה והעננים השחירו. הפרפרים בוודאי מזמן בביתם. סגרתי את המחברת והחזרתי אותה למקומה. יונה שמנמנה ישנה על אחד מענפי העץ ונראתה כמו מחייכת מתוך שינה. והכל נשאר במחברת.