חי בין הדפים

 

מעשה במחברת ירוקה.

בתוך המחברת נחים להם ציטוטים, מכתבים, תיאורים, סיטואציות והרבה מאוד רגש.

המחברת היתה מוסתרת עד לא מזמן, במדף רחוק ובלתי נגיש.

 

לילה אחד שוחח הירח עם הרדיו. שניהם החליטו ליצור אווירה קסומה שכזאת, ממש כמו בימים היפים של פעם. החלון הפתוח הזמין רוח קרירה להיכנס לחדרי. הווילון הלבן רקד באיטיות ופעמוני הרוח הכסופים השמיעו צליל עדין של קסם. ישבתי על המיטה ומחשבות עמוקות חדרו לראשי, עד שהרדיו החל להשמיע את השירים שלנו.

 

לא נשארה לי יותר מדי ברירה, והתקדמתי באטיות למדף האסור. כמעט בעיניים עצומות ידעתי היכן למצוא את המחברת שלנו, המחברת שמתעדת בה הכל. כל SMS ששלחת לי אי פעם מופיע שם, מתנוסס בדיו מרוח בדמעות. כל רגעי המשבר שלי פרוסים בין הדפים ומשחזרים את הפרידות, את הכאב העמוק. הושטתי אצבע רועדת ואחזתי את המחברת. דפים רבים מאיימים ליפול ממנה, אלו דפים שהוספתי במהלך הזמן. הנחתי את המחברת על המיטה והרדיו דאג לאווירה המושלמת. התחלתי לשקוע....

 

ובעולם הזה שלנו, אין דאגות. אנחנו כל כך מאושרים. מתי נדבר, מתי ניפגש, כמה אתה מתגעגע אלי, אני הנסיכה שלך, אתה חייב לספר לי על מה חשבת היום, אתה לא יכול להפסיק לדמיין אותי מחבקת אותך. הודעות על גבי הודעות, קמות לתחייה ויוצרות לי את דמותך. ממש כמו בסרט, אתה מופיע בין הדפים. הזכרונות חיים וטריים, כאילו אהבתנו לא נגמרה אף פעם.

 

ואתה יושב לצדי על המיטה, נשען על הקיר בגבך. אני מקריאה לך קטעים מהמחברת המסתורית שלי, ואתה מצחקק. לא חשבת לרגע שכל ההודעות ששלחת לי מתועדות על גבי נייר. כל כך מרגשות, משעשעות, מלאות ברגש. ואני מזילה דמעה וגם שתיים, מספרת לך איפה הייתי כששלחת לי את ההודעה הזאת והזאת, ואתה מחייך בשקט.

 

הדמות שלך ברורה כל כך עד שבא לי לגעת. להושיט יד ולטבוע בחום הגוף שלך. רק להניח את הראש על החזה שלך ולהרגיש את האצבעות שלך מלטפות ברכות את שיערי. אתה חי בין הדפים, אתה מורגש בכל אות ואות.

 

הרדיו הלך לישון, ואיתו האווירה. אני סוגרת את המחברת בעיניים דומעות ומבטיחה לעצמי שאשרוף אותה בהקדם- למרות שהלב יודע שזה לא בר ביצוע. דמותך נעלמה כלא היתה, לא השאירה אחריה אף זכר. ואתה שוכב לך במיטה שלך, רחוק ממני. המרפסת מזמינה רוח קרירה שגורמת לווילון לרקוד ולעשן הסיגריות להיעלם.