חזרה ליצירות
סיפורים

שק הדמעות

אדווה רודי | (13/04/2008 01:50) | 104 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
מדי לילה הוא מגיע. כשהשמש נפרדת מהעולם והירח העגול מופיע בשמי הקטיפה, הוא מגיח בחלונות של אלו שבוכים. דמעות עגולות ונוצצות ממתינות בשקט על הכריות הרכות, והוא מצוייד בשק גדול וריק. מדלג בקלילות מבית לבית, אוסף את הדמעות ומערבל אותן בשק.
 
גם אצלי הוא מופיע. את הדמעות הרבות שלי הוא מכניס לתוך השק ומביט בי כמה דקות. האהבה שלו אמנם נרגעה, התשוקה נעלמה, אך רגש מסויים עדיין נשאר, רגש שבלתי אפשרי להעלים. ובחלום, אני איתו. כמו אז, כמו פעם, בימים היפים שלנו. האהבה שלי לא נעלמה ורק התחזקה, אך מה אפשר לעשות...
 
והוא מעיף מבט אחרון לכיווני ומזנק מהחלון, מתעופף אל עבר האופק. משב רוח קל מעיף את שיערי ואני מתכרבלת בתוך הפוך. הנוכחות שלו מורגשת חזק כל כך, והדמעות לא יכולות להתאפק...
 
עגולות ומבריקות, זולגות אט אט במורד הלחיים. צורתן המושלמת לא מתנפצת כשבאה במגע עם הכרית. והנה הוא מגיע שוב, אך הפעם מתיישב בקצה המיטה. אני נאבקת קשות ולא פוקחת עיניים, יודעת שהקסם ייעלם בשניה שאעשה זאת. מרגישה את מבטו בוחן אותי, אולי נזכר בנשכחות. נשימותיו נשמעות ברורות כל כך, כאילו הוא ממש כאן, איתי בחדר.
 
"האהבה שלנו לא נגמרת, אנחנו בסך הכל עוברים שלב" נהג להגיד לי בשעות קשות, ואני האמנתי. האמנתי שגם בעוד שנה, שנתיים, שלוש, האהבה שלנו תישאר, תשמור עלי, תעטוף אותי ברכות. אך האמת היא טיפה שונה. האהבה הזו חיה בתוך תוכי, עולה ומתפרצת בי בכל רגע נתון, אך הוא המשיך הלאה.
 
את הדמעות הוא אוסף  בעדינות. אולי הוא זוכר כמה רגישה אני, ושהדמעות שלי מגיעות ממקום מאוד עמוק בליבי. הלוואי שהייתי יכולה לפקוח עיניים, לראות מהי הבעת פניו. אילו רק יכולתי להושיט אצבע ולגעת בו, לחוש אותו כמו פעם.
 
והוא יוצא מהחלון ונעלם בין צמרות העצים. הכוכבים מאירים על שק הדמעות.

תגובות

חזרה ליצירות