שירים

רוח

רוח,

כמה קלילה היית.

ייבבה וסערה בלבבך,

חבוקה בידי מרבדות טבע קסומים,

סוחפת עננים כבדים רחוק.

בוכה בקולי קולות,

ואף המלאכים קשובים לבקשותייך.

עתה,

לא נותר בך עוד כוח,

כואבת את,

עטופה בדידות קפואה.

שקט קולך,חסר תכלית.

העננים הפכו קשים מנשוא,

ואין עוד סערה במפרשייך.

 

תגובות