באמצע הבוקר כשהמחשבות שלי היו ממש במרוצה נזכרתי, היום יום חמישי, וביום חמישי בערב יש לי פגישה.
הפגישה שלי הערב מאד חשובה, כי רק בשבוע שעבר התחלתי סדנא. בסדנא אני לומדת איך לעשות שלום עם עצמי, לפני שאתחיל לעשות שלום עם כל העולם.
מיד כשנזכרתי, התחלתי לחפש לעצמי תירוצים, איך אספיק לסיים את כל העבודה, ומה עם הקניות וכל הסידורים?! אולי אוותר רק הערב על המפגש, לא נורא, שום דבר לא יקרה, זו רק פעם אחת.
עוד לא הספקתי לתרגל את המחשבה, כשהקול הפנימי שלי יצא מיד למלחמה. מה? את לא מתביישת? עד שסוף סוף מצאת והתחלת.. זה בדיוק הזמן לתרגל משמעת, אם תתחילי בדחיות שלך היום, את יודעת, תודי, כך יראו הפגישות הבאות.
הודאתי והמשכתי לעבוד.
עבר זמן מה ועוד מחשבה עלתה לראשי. חשבתי שהייתי מאד רוצה ללכת שוב לפסיכולוג. קצת התכווץ לי הלב כשנזכרתי פתאום, שבעצם אני לא יכולה להרשות זאת לעצמי.
פתאום עלה לי רעיון. לא סתם רעיון, רעיון פשוט אדיר. נזכרתי בפגישות שהיו לי פעם עם הפסיכולוג שלי. איך היה יושב בשקט ומקשיב, ורק כשהייתי מסיימת לספר לו על איזו סיטואציה, היה שואל מין שאלה כזאת שהיתה גורמת לי למצוא בעצמי את התשובה, אתם יודעים, שאלה מדריכה. כך היה בכל פעם כשסיפרתי לו את קורות השבוע, ומהן הבעיות שנתקלו בי בדרכן, ובזכות הדרך הזו הצלחתי לא מעט. גם חיברתי בעצמי את התשובה וגם הצלחתי להבין למה ואיך כל הדברים קורים ולמה הם קשורים.
זה לא כל כך קל ובטח לא פשוט, אבל מה שכן בטוח זוהי דרך אפשרית. שאלתי את עצמי שאלה די פשוטה, שאלתי, את חושבת שאת יכולה? את מאמינה שתצליחי לעשות עבודה עצמית?, כדאי לך לנסות, יהיו לכך הרבה יתרונות. המשכתי לחשוב על כך עוד כמה זמן, ולבסוף אמרתי לעצמי, כן, למה לא, בואי ננסה, מה כבר תוכלי להפסיד.
הרעיון כל כך מצא חן בעיני, חשבתי שהוא מדהים מרוב שהוא פשוט, החלטתי להתחיל מיד. חשבתי שאקבע עם עצמי פגישה אחת לשבוע ביום קבוע, ואפילו אתן לעצמי שעה שלמה. כשאגיע לפגישה היעודה, פשוט אשב ואכתוב בפרוטרוט את כל הדברים שהציקו לי כל השבוע, בדרך של כתיבת סיפור, בדיוק כמו הייתי מספרת לפסיכולוג שלי, לו היה קיים, ואחר-כך אשאל את עצמי שאלה מדריכה, כזו שתגרום לי להבין ולחבר את כל הדברים בבת-אחת ומהם אוכל להתחיל לעשות הרבה שינויים בהבנות.
אתם לא מאמינים איזה שם מצאתי ומיד, שם מאד מאד מיוחד, הנה, תשפטו בעצמכם: "פסיכו-עצמי-לוגיה", נכון שם מדהים?!!
עכשיו רק נשאר לי לקבוע את היום והשעה, ולהתחיל לשמש כפסיכולוג של עצמי. אחרי שחוויתי כמה וכמה כאלה, נדמה לי שיש סיכוי לא רע שאצליח ואדע לעבוד עם עצמי.
ככל שאני חושבת יותר על כך אני מתפעלת ומתמוגגת מהרעיון הנפלא. אני כבר רואה כמה כיף יהיה לי וכמה דברים ישחקו לטובתי. קודם כל אצלי על השולחן לא יעמוד שום שעון. לא אצטרך לראות את המחוגים נעים במהירות, דווקא כשאני רוצה שהם יהיו קצת יותר איטיים, לא אשמע את התיק תיק תק הזה נכנס לי למודע ומפריע לי להתרכז בדיוק כשעל קצה הלשון עומד לי משהו מאד חשוב. כן, זה כבר קרה לי לא פעם אחת, בדיוק כשזה קרה, התקתוק של השעון הבריח לי את המחשבה, ככה זה עם מחשבות חשובות, כל הסחת דעת גורמת להם להעלם אבל לא מצליחה לגרום לבעיה להפסיק ולהערם. מה שבטוח שאני הכי אשמח שאני לא אצטרך לשמוע אצלי בראש את כל הרעש והשקשוק שעושות כל המטבעות שנופלות כל שניה לכיס של הפסיכולוג, וככה גם לא אראה את התמונה הגדולה איך שהם מצטרפות פרוטה פרוטה והופכות להרבה מאות, כל זה קורה בדיוק שהפסיכולוג מפטם לו בעונג מדושן את המקטרת ונשען לאחור על הכורסה המפוארת. ויש עוד כמה דברים לא פחות חשובים, למשל, לא אצטרך להתנצל על כל דקה שאיחרתי, לא על כל הטישיו שבזבזתי, לא אחפש כל רגע תנוחה חדשה לידיים שלי שהופכות אצלו לחסרות מנוחה, יש עוד הרבה דברים שכבר הרווחתי, אבל הכי הכי חשוב, אם הפסיכולוג הזה לא ימצא חן בעיני, אם לא תהיה בינינו כימיה, אפטר אותו תוך שניה, על השעון.
החלטתי לעשות הדמיה.
לו הייתי יושבת עכשיו מול הפסיכו-עצמי-לוגיה החדש שלי, בפעם הראשונה, הוא היה מתחיל את השאלה הראשונה בצורה הבאה: "ספרי לי, למה את כאן?"
וכך הייתי עונה: "אני כאן כי אני מרגישה שאני זקוקה לעזרה, שנפשי מבולבלת, שאני מפחדת, שאני רוצה לדעת מה נכון לי ומה לא נכון לעשות. שאני זקוקה לבניה מחודשת של הבטחון העצמי שלי, שאני חיה אך סובלת ושבכלל הכל נמאס לי ועלי. זה לא שאני רוצה שתאמר לי בדיוק מה לעשות, כך אני אומר לו לפסיכו-עצמי-לוגיה שלי, זה מאד פשוט, אני אספר לך הכל ואתה בתוקף היותך, תצטרך פשוט לחלץ מתוכי את כל השאלות הנכונות, אלו, שאם תדע לעשות זאת באופן מקצועי, יגרמו לי לחשוב, לראות את הדברים מזוית לגמרי אחרת, להבין למה ומה בדיוק כאן קרה, אולי".
וכך זה יתחיל.
מה שהכי טוב בכל המצב החדש הזה היא התחושה שמולו אוכל להרגיש הכי טוב בעולם, אוכל להיות לגמרי טבעית וחופשיה, לא אצטרך לשים על עצמי שום מסכות, להפוך למה שאיני רק כדי לעשות עליו רושם, במיוחד אם הוא אשכנזי. לעזאזאל, גם זה נושא שאני חייבת, פשוט חייבת, לדבר איתו על זה, אבל לא עכשיו, זה קצת יחכה.
כל הזכויות שמורות לאילנה קוסטיקה.
