כְּנָפַיִם נִפְרָשׂוֹת לְרַאֲוָה

אַתְּ נוֹשֵׂאת בְּלִבֵּךְ כְּנָפַיִם שֶׁאִמֵּךְ הוֹתִירָה לָךְ בְּאַהֲבָה,
וּבְכָל גַּעְגּוּעַ אַתְּ מוֹצֵאת בָּהֶן כּוֹחַ לְהַמְשִׁיךְ קָדִימָה.
מִן הַשְּׁתִיקוֹת וְהַיֹּבֶשׁ אַתְּ רוֹקֶמֶת מִלִּים שֶׁל נֶחָמָה,
וְנוֹשֵׂאת עֵינַיִךְ אֶל הָאוֹר שֶׁעוֹלֶה מִן הַמָּחָר.
פּוֹרֶשֶׂת אָז כְּנָפַיִם וּמְגַלָּהּ שֶׁאַתְּ כְּבָר יְכוֹלָה 
לָעוּף גָּבוֹהַּ בַּשָּׁמַיִם.
 

אביה יקרה,

הצלחת לרקום במילים עדינות ומלאות רגש את הקשר העמוק שבין אם לבתה, קשר שאינו נפסק גם כשהגעגוע נוכח. הכנפיים שאמך הורישה לך הופכות בשיר לסמל יפהפה של כוח פנימי, השראה ויכולת לקום מחדש גם ברגעים של יובש, כאב ובדידות.

מרגשת במיוחד  הדרך שבה את מחברת בין הכתיבה לבין הריפוי הנפשי , "טובלת נוצה בנשמה ומשאירה על הדף נחמה" הוא דימוי נפלא שנשאר בלב. השיר כולו נע בין געגוע לתקווה, ובסופו מותיר תחושה מחזקת ומאירת פנים: האהבה והמורשת של האם ממשיכות לשאת אותך קדימה ולאפשר לך לפרוש כנפיים ולעוף. שיר רגיש, כן ומלא אור. 

לילה טוב ושקט

שמוליק

הייתה לך אמא נדירה שהשכילה לתת לך צידה רוחנית לחיים, האמינה בך וביכולתיך לפרוש כנפים ולהמריא מעלה מעלה. 

יפה ומרגש: את חשה געגועים לאימך ודווקא שם, במקום מפוהק, הכנפיים של אימך נפרשות לראווה. אמא שלך איתך ולעוף את כבר יכולה. תודה רבה לך אביה יקרה, יום טוב.

כגולה ואדירה היתה אהבתך לאמא, אביה  היקרה. ומכיון שאת בכלל נשמה חמה במיוחד, ניתן לשער שהיא הגיעה לשמים- עדיה.

וככלות הכל זו אהבה שאינה נגמרת לעולם.