זכרון הערבה

קטורה נצבה לה בודדת

 מכתירה בגלימת מלכות ירוקה  לב ערבה.

 שם, בואכה אילתה, ישבת קשובה לרוחות קדים,

 שיח סירה קוצנית כדרר כדורו

 אבק ממסך הניף מטהו באחת.

 הבטת מול סלעי הרי אדום המוורידים,

 תחת אשל מפוייס מצל צילו הקלוש.

 ערב נטה ללון באור נגוהות,

 חמה ברשה רקיע בארגמן.

 שם על סלעי הגיר ושריקת הטריסטמית

 חיבק מותנייך, כחול עיניו לגם אגמייך

מביטים בתכול השוקע ובעלות הסהר

 כך ישובים בדומיה בשניים.

 חמה שוקעה הזכירה

 עבודת השדה הממתינה

בערבו  הקריר של יום מעולף.

 קטורה אשת אברהם שבה להלך בינכם בשדות.

 חזרת לתלמייך  ,הנירים האפורים

 שוררו למחרשת -עלומייך

על ימי  חסד ותום מקטירים.

 על קול נגינת תנים,

 על זריחות קסומות, שקיעות בתוליות

ורוח  שפסלה בגבים ובצוקים

 חרתה בם ובך סימני - זכרון "סופה"

 מתק של ימים אחרים. 

*  17.2.08[ שיר המאה  שלי]