שירים
איזבל
|
בשדות המוחות > והמלחמות > בסוף הפיתולים > בתום הערטולים > צמחו הפקעות > לעיגולים > ללא כללים > מוגדרים > בכלי המשחק > השחוקים > ערוכים > למהלומות > > סוס נופל > ורץ מועד על שריונו > > בזיונו וזינו > צריח אחרון > בפאתי החומות עוד > נותר על תילו > אבניו המסותתות > עוד רגע יעקרו > מתחתיו ואין פליט > מקורותיו > > מלכה לבנה > אל נוכח שחורה > > בשמלתה ההדורה > תזעק ותקרא > תרועות > שברים > פחדיה בעינייה > כאחת השפחות > הסרוחות > שהיו מאז ותמיד > בעינייה > המאופרות > > עת יעלה העם > על מלכותה > המלך ימות באישון לילה > ראשון > > המלכה תמות > גם היא לעת ערב > > בעלה ראשו הערוף > ינשא בתנועה מרהיבה > > פרש או רץ חמוש > יתקע בדגל חדש > את הראש > > סימן ברור > לסוף הכיבוש > > מחוץ לארמון > איש לא שמע > את ההמון > עת בלילה האחרון > > קולות הנשף > מראות רשף > עיניים ומיציי שפתיים > מתק נקביים > נעגבים > > הייה ממתין בחוץ > שריון > שר המלחמה המחוץ > בשעה ובלילה עלה על החומות > ההמון > עת מיטת האפיריון > חרקה בתנודות נקביה בזקפת מלכות > > ולא ראו היא והוא > רחש זעם העם > בחוץ צר ולא עצר > > הרצים עוד חירפו גופם > עד רפיון אופיים > וההמון > פרץ השערים > > מה את עוד חושבת > תפלי על חרב > או תכרכי חבל > לצוואר לעת ערב > > שתי ברירות למזימות > אחרונות > ואם לא כך > אחרות > תמותי > מיד ההמון עת יפרע > מצהלות והימנון > > אין רחמים > בלב עמים > הם זוכרים ילדיהם המתים > בשדות > את השוטים > > והנוגשים שאחזו בידהם > בעקרבים > והמסים > > הם משספים גרונות ומשלכים גופות > לחיית השדה עודך חושבת > במחשבות ושכיבות בהמות > בשעה ששפחות רקמו שמלתך, > ומסכו על שולחנך היין > והיה מונח מזון מלכות > הבא מבעתת המקות > > כמה עפו נפשות > ללא כנפיים לשמיים > > לאסוף חלב ציפורים > פירורים פירורים מעל עננים > להרוות בך תאוות > גם הרגליים הזבות > > הרמוסות נדרכו > בתוך שכר החביות > והפרטים פשוטים > > עת לכל זמן והזמן > ימוט רגלייך > בנפול שומרייך > כך גם החומותייך > > היי נופלת גם את על חרב > כרכי החבל לצוואר > אל תבקשי רחמים > הם זוכרים לך הכל יום > ביעותי חלום > > הם עוצמים > ידם ופותחים לכל > אוצרים חסדים > משתמטים ממראות > > או לראות חיים > מלך מת ומלכה > מנוחתם נחמתם > בעינייהם נחלתם > > תבוא מידם > גופות מלך ומלכה > מצחינים בשדות > וחיית הנבלות תולשת > בבשרם ונושרת התולעת > בין לסתות המפצפצות בעצמות > > רחש מנגינת קולות > > גם בכאלה יש עיתים רחוקות > עונג קולות > ישמעו ככינורות > > היית מלכה ומלך ומלכות > עכשיו את נבלה > > את חסד ההמון > האחרון אינך רואה > > כיצד גופך מתכלה > ברחמים רבים מלסתות חיות > והשיניים חדות > שלא כמעשייך שהשלכת אותם חיים לכלובים והיו נטרפים > חיים > > מאז ומתמיד היה ההמון > שופע חסדים ורחמים רבים > גם שהיה משסף גרונות > > ומשליך גופות מלכים > ומלכות על שמלת הכלולות > > לעופות השמיים > היה מותיר ניקור העיניים > בשעה והם מתים > > כליל של חסדים
|
|