השמש

 

כלואה בתוך גוש קרח חלקלק. הידיים מנסות לפרוץ את המים הקפואים, אך קשה להן, קר. מביטה החוצה, לעבר האופק. מדבר. שממה. בין העצים חסרי הצבע, מטיילות להן חיות בר. הצהוב שולט בעיניים והלב מתגעגע.

 

לפתע נשמע שיר מוכר מעבר אחד החדרים. רוצה להיכס לחדר, להתחבק, להתכרבל בשמיכת פוך, לצפות בטלויזיה. רוצה מקלחת חמה ואולי מרק של אמא. רוצה לשמוע מוזיקה, לראות ירוק בעיניים, עצים שלא הפסיקו לחיות.

 

הלילה מביא עימו עוצמת קור שקשה לתאר במילים. רוח שחודרת לעצמות ומקפיאה אותן ואת מעט הדשא שיש בסביבה. עומדת בשלושת, בשורות, בכל צורה הנדסית אפשרית, אומרת "כן המפקד" ומבצעת כל פקודה. אבל בכל בוקר שומעת את אותו שיר מוכר מגיח מאחד החדרים במגורים.

 

מסתקרנת מי שומע דווקא את השיר שאני הכי אוהבת בעולם, בדיוק בשעות בהן אני עומדת בשלשות. עוצמת עיניים ומנסה לחטוף דקה של מנוחה עד שהמפקדים באים, נושמת עמוק את האוויר הקר והצלול ופוקחת את עיני. מולי מתגלה הזריחה היפה ביותר בעולם. גוונים של צהוב, כתום, אדום וזהב, מתערבלים בתוך עננים דקים דקים וטעימים. השמש מעירה את העצים הרדומים וקוראת לכולם לצאת לעולם הגדול, לחקור וללמוד, להתנסות ולהבין, להחכים ולהאמין, לחיות. טירוניות מנומנמות רצות לפרוק את הנשק שלהן בקו יורים, אני מחייכת לעצמי- את זה כבר עברתי.

 

צועדת לעבר חדר האוכל, ארוחת בוקר כשהשמש בקושי התעוררה בעצמה. שרה "שמאל ימין שמאל" בקול צרוד ומרחמת על הדשא, עליו שכבת קרח מבריקה עוד מהלילה. מכניסה את כפות ידי לתוך הכיסים, שם נחה לה ברוגע שקית חימום יעילה.

 

ובסופו של יום ארוך ועמוס, מוצאת את עצמי מתחת למגורים שלי, שומעת את אותו שיר. זכרונות צפים בי ואני טובעת בהם. החיים הקודמים שלי, לפני חמישה שבועות. ואני מתגעגעת אליו, לאהבה שלי שהלכה והותירה אותי לבד. לא יכולה להנתק ממנו, לא נענית להצעות של חיילים נחמדים כל כך. האהבה בוערת ומבעבעת בעצמותיי, למרות שכבר חצי שנה לא שמעתי את קולו, קורא לי "רותם שלי הקטנה...".

 

המסגרת הצבאית קשוחה וקשה להסתגל אליה, בכי רב וימים קשים עברו על כוחותנו. אך בזריחה, כשהשמש מעירה את העולם, נזכרים בשביל מה שווה לקום בבוקר. שומעים את השיר האהוב מהחדר המסתורי, שרים "שמאל ימין שמאל" עד לחדר אוכל וחשים גאווה ללבוש את מדי צה"ל. הגעגועים אליו בוערים רק כשיש זמן לבד, לחשוב, וזה לא קורה הרבה. מישהו יקר ואהוב למעלה מתכנן לי את האירועים המושלמים עבורי, בזמן המתאים ביותר.

 

השמש קוראת לי לצאת לחיים חדשים.