אגוזי פאריס הלוהטים

פאריס, תחילת הסתיו.עלי שלכת זהובים

ואדמדמים מרחפים באוויר הצלול, ונוחתים

לאט ובשקט על פני האדמה.

ריח מסחרר נישא בחלל, אין כל צורך לחפש

נואשות את מקורו.

הם כאן, בכל קרן רחוב, מוכרי הערמונים

הניצבים אצל עגלותיהם, מגש מתכתי שחור

וענק מונח על תנור של גחלים לוחשות, ובתוכו

הררי ערמונים שחומים מתפצפצים ברעש מלהט

האש הבוערת .

הערמונאי, קשיש נמרץ, כובע בארט לראשו,

מגלגל בזריזות ידיים נייר עיתון לשקית

ארוכה וצרה, ממלא אותה עד גדותיה באגוזי

פאריס הלוהטים, כל שעליך לעשות הוא

לחפון בידיך הקרירות את השקית החמה,

לפצח ערמון אחר ערמון ולאכול בתשוקה

את הממתק הטבעי הזה, המחמם את הלב

וגורם לך לגעגועים .געגועים שאף לך מהותם

אינה ברורה...

 שלכת, עלים, ניחוחות, חום, קור, געגועים, פאריס,

וערמונים.