קומונה פרק ג' \ עידוד עליה

דולי עוצרת לידי עם מכונית פורד ספורטיבית, טרנטה משנות החמישים, שאולי פעם היתה, בצבע כחול-אפור, וקוראת לעברי, "יאללה עודד, כנס לספוטניק"

מעניין איפה הפריחה הזאת, שמעה על הספוטניק?  אני זורק את התרמיל מאחור ונכנס לרכב המוזר. המנוע נשמע כמו טרקטור. עוד אני מחפש לשוא את חגורת בטיחות, ולחרדתי מתברר, שכנראה הרכב הזה, עוד מלפני המצאת הבטיחות, והיא כבר פורצת, בתאוצה מדהימה. יוצאת מהשדה הישר למרכז העיר, לא טורחת להאט ברמזורים אדומים, ומאיצה אף יותר בסיבובים. כל גופי דואב ואני חושב כבר להקיא.

"המנוע חדש, ארבע-מאות כוחות סוס," היא מסבירה את נפלאות מפלצת המתכת.

"סעי לאט, תני להנות מהנוף! זה הביקור הראשון שלי במזרח," אני מתחנן בקול יותר בכיני ממה שהתכוונתי. החשיכה כבר ירדה ואורות הכרך מדהימים בעושרם.

"נו, מה אתה חושב על המזרח?"

"האמת שהוא יותר מערבי מהמערב", אמרתי משתאה לנוכח הלוחות הדיגיטלים הנוצצים.

"אתה כמו התירים, שמגיעים לארץ וחושבים שכולם אמורים לרכוב על גמלים"

"לא חשבתי גמלים, אבל זה ממש מדע בדיוני כל ההיטק והאורות פה"

"חכה שתגיע לשוליים. יש פה הרבה מסכנים שצריכים עזרה. האמת שאני גרה בקומונה של מתנדבים, שגרים יחד, ועוזרים בכל מני פרויקטים בקהילה. עוזרים לילדים בלימודים. מארגנים פעילויות בבתי הספר, במרכז הקהילתי ואפילו הקמנו שבט-צופים" 

"את עובדת עלי! מה נגמרו הצרות בארץ, שאתם באים עד כאן, כדי להציל את העולם!" 

"האמת שבהתחלה ניסינו בארץ, אבל הבירוקרטיה הרגה אותנו. אפילו האנשים שניסינו לעזור להם, לא קיבלו את זה יפה. ראו בנו סנובים מתנשאים, וכל הזמן תקעו מקלות בגלגלים. אתה מוזמן לבקר בקומונה שלנו, אם בא לך" 

"האמת שאני נסעתי למזרח כדי להתנתק מהעולם ולא כדי להציל את העולם, אבל תודה על ההזמנה"

"איך שאתה רוצה. בכל מקרה, כשתשנה את דעתך, זאת הכתובת," היא שלפה כרטיס ביקור מקופסא קטנה שהיתה מונחת בין המושבים והגישה לי, שמתי את הכרטיס בכיס החולצה ושכחתי ממנו. חוצפה יש לה זאתי.

"הינה המלון שלך עודד"

"זה עודד במלרע," לא הצלחתי להתאפק.

"היי אל תקלל אותי"

"תודה על הטרמפ, דולי, אני לא מסוגל לזוז, חייב אמבטיה דחוף" 

"אין בעד מה! אתה בטוח שאתה לא רוצה מסאז`?" 

"מקצועית את אומרת?" 

"למדתי שלושה חודשים ואני כבר עובדת בתשלום חמישה. כסף טוב. מסאז` באמת, לא מה שאתה חושב" 

"אוקי, אבל רק אם תתני לי לשלם!"

"אין בעיה, זה חמישים דולר לארבעים דקות" 

"מה עם הנחות לסטודנטים?", קצת הגזימה עם המחירים שלה. 

"פתאום מסתבר שיש לו חוש הומור.
אוקי, בשבילך, ארבעים דולר - מחיר מציאה - לעודד עליה"