סיפורים

הרהורי משורר (נכתב על נייר עיתון של יום שבת)

באיזה יום שבת אחד התעוררתי באמצע הבוקר
עדיין מתנוסס בין חלום למציאות מיובשת
רוצה לחזור לחלום להיוית תמים בעולם הזה
ובתנועה ריפלקס הורדתי ממני את השמיכה הדביקה
בחריקת מיטה מהוססת קמתי עם עיניים עצמות עדיין
מתנוסס בין חלום למציאות מיויבשת
מנגב את העיניים מדברים שאני רוצה או לא רוצה לראות
מנסה להשכיח את העייפות
ישבתי שם על המיטה כמה דקות והרהרתי למה ואיך
בכוח המגנטיוות התמגנטתי לשירותים לרחוץ פנים ושיניים
רצתי באיטיות מפוקחת אל המטבח שכמעט היה רטוב מחושך
ויבש מאור שחדר מתוך התריסים שהפנו פנים על השמש
 
אני אוהב את השעה הזאת את הבוקר שעוצר את הזמן שמשכיחי כמה טוב לך בלילה
בשקט של הלילה
אני אוהב את הבוקר הזה שנותן הזדמנות חדשה לראות איך השמש נולדת מחדש את כל הדברים שראית בערב מוארים מצד אחד
עכשיוי אתה רואה את צידם השני המואר היטב אבל באור אחר
אור מרגיע כזה של בוקר
 
חיממתי מים בישביל נס
וכשהנס הגיע התמגנט לו העיתון של הסופשבוע
ואיתו עט
ואיתו כמה מילים מיותרות
כמה מילים מעטות דקות
שאחר כך נקרעו והוכנסו לתוך אחת המגירות
 
ראיתי נמלה חוצה את שולחן המטבח
ונתתי לה ללכת
האם זה אומר עליי משהו?
האם זה מראה שאני חלש אופי
שנותן ככה לנמלים לשוטט על שולחן המטבח?
ככה אני מפקיר את בריאותי בישביל חיי נמלה עלובים?
אבל הנמלה כבר הלכה לה מזמן
וביליבי נותר רק חיוך קטן
הקפה כבר מזמן נגמר
והעיתון מלא ציורים ומילים דקות צרות
עצמתי עיניים אולי אני אצליח לראות משהו
אולי איזה ניצוץ יגיד לי לאן ללכת
איפה למעוד
איפה לבכות
איכן כדאי לי להזיל את דמעתי היקרה
איפה כדאי לי לעצור את הנמלה
ואיפה כדאי לי להותיר אותה לבדה
 
 
 
 
 
 
 
 

תגובות