יצירות אחרונות
נִצְחִיוּת שִירַי (0 תגובות)
אביה /שירים -03/05/2024 11:31
שבועת גופי (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -03/05/2024 09:32
הנה היא הולכת (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -02/05/2024 21:56
להתעלל מעט (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -02/05/2024 21:44
עצם הידיעה (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -02/05/2024 21:34
שיר השבוע - עַל פְּנֵי שָׂדוֹת (6 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/05/2024 21:33
טַעַם שֶׁל עוֹד (6 תגובות)
רבקה ירון /שירים -02/05/2024 18:49
ספר חדש בהוצאת דרך המילים (12 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -02/05/2024 16:51
והיום כורע ברך (3 תגובות)
אסנת אלון /שירים -02/05/2024 11:18
פוסטים
השאלה בחינםיום שישי לפנות ערב, צלילי מוסיקה קלאסית מרגיעים בוקעים מהאוזניות. מרוכז במחשב, מדפיס, מתקן, שוב כותב. לא מאזין לצלילים אך חש את השפעתם המרגיעה על מצב רוחי.
המוסיקה נפסקת ודיבורים נשמעים, מסיחים מעט את הדעת, אבל אני מצליח להתעלם. מרוכז בשלי. כנגד רצוני אני נמשך להאזין, שומע ראיון עם ירון דקל, השם מוכר, קול מוכר, כן זה הוא מהטלוויזיה, מומחה לארה"ב, תמיד מדווח מהבית הלבן או מספר על הקהילות בגולה. ברשתות הטלוויזיה הזרות הוא המומחה לעינייני ישראל. בטח מרוויח לא רע. נו מה יש לו לספר לנו הפעם, אני מוצא את עצמי מאזין לו במקום להתרכז בדברים חשובים. במקום דיווח הוא דווקא מספר סיפור אישי, איך הוא היה צריך מקדחה או משהו כזה, כדי להכין משהו לקראת אירוח אנשים חשובים, לדעתו... אני זורק בזעם את האוזניות, יש לי מספיק סיפורים אישיים, אני לא צריך את ירון דקל בשביל זה, ובאמת אין לי זמן בשביל זה עכשיו. אני ניזכר איך כששיפצתי את הדירה ברמת-גן, קניתי מדף לשירותים, שלא התאים, מיד חזרתי לחנות, ולמרות שהאריזה היתה עדין סגורה הם לא הסכימו להחזיר לי את הכסף אלה רק לתת לי זיכוי, שמעולם לא ניצלתי. בעל-כורחי אני חוזר להרכיב את האוזניות, ולשמוע את ירון מספר בגאווה על ה"גמישות" המחשבתית של הישראלי לעומת ה"מרובעות" האמריקאית. איך הוא הצליח לחסוך כמה דולרים, בכך שקנה מקדחה, השתמש בה, ואחר-כך החזיר אותה וקיבל חזרה את מלוא הכסף. נזכרתי בפלמחניק, שסחב תרנגולות מהלול, ובעוד דימויים, שאחסוך מפאת כבודו. בשבת קניתי גדר חדשה. גידרתי את הגינה ולמרות שהיא היתה קצת "קיצ`ית", שמחתי שעכשיו הארנבות ובעיקר הכלב יפסיקו להתעלל בפרחים שלי. שמחתי ארכה רק מספר רגעים, מסתבר שהכלב השובב מצליח לעבור אותה בשלושה אופנים: מעל - בזינוק, מתחת - בחפירה ואפילו דרכה - הוא כולו פרווה אוורירית, כמעט בלי גוף (ראה תמונה). מאוכזב החזרתי את הגדר לחנות, אך לשמחתי קבלתי את מלוא הכסף חזרה. אולי אם ירון היה קורא את רשומתי בנושארשות הרבים, הוא לא היה כל-כך גאה, בכך שסידר את האמריקאים. אולי היה מבין, את מה ששם, כנראה, כבר מבינים, שכאשר אנחנו מנצלים לרעה את המערכת, אנחנו פוגעים, קודם כל, בעצמנו. אני מנחש שקיימים גם אמריקאים, עם "גמישות מחשבתית", "כיס קמוץ", או בעיקר חינוך לקוי, שיבצעו תעלול מעיין זה, אבל הם, כנראה, עדיין מספיק נדירים, כך שהחנויות עדיין מוכנות להחזיר את הכסף. הם, לכל הפחות, מתבישים בכך, ולא מספרים על זה בגאווה ברשת ב`. חוששתני שאם בארץ היו נותנים להחזיר תוך שלושים יום, כמו בצפון אמריקה, כל החנויות היו הופכות לספריות השאלה בחינם.
© כל הזכויות שמורות
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |