יצירות אחרונות
שמח בחלקי עם חצרי הפורחת (3 תגובות)
דני זכריה /שירים -15/07/2026 06:17
לַעֲמֹד בְּקוֹמָה זְקוּפָה🌹🌹🌹 (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -15/07/2026 05:11
שִׁעוּר בְּאֶזְרָחוּת (1 תגובות)
יעקב - RDT /שירים -15/07/2026 00:29
פריחת הדובדבן פרק שלשה-עשר (1 תגובות)
בבר 1 /סיפורים -14/07/2026 22:22
הכּדור פורח סוגר את רשימה ה4000 שירים שפירסמתי מאז הצטרפתי לאתר (3 תגובות)
אילה בכור /שירים -14/07/2026 22:22
סליחה בשאלה (2 תגובות)
jakuper /סיפורים -14/07/2026 20:40
תגיד רק שאתה אוהב (4 תגובות)
**לנה** /שירים -14/07/2026 19:28
ואולי בעצם. (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -14/07/2026 16:30
סנקה והמשפט שעלה בבמת הדיון / כמו הגיג / (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -14/07/2026 14:33
פוסטים
השאלה בחינםיום שישי לפנות ערב, צלילי מוסיקה קלאסית מרגיעים בוקעים מהאוזניות. מרוכז במחשב, מדפיס, מתקן, שוב כותב. לא מאזין לצלילים אך חש את השפעתם המרגיעה על מצב רוחי.
המוסיקה נפסקת ודיבורים נשמעים, מסיחים מעט את הדעת, אבל אני מצליח להתעלם. מרוכז בשלי. כנגד רצוני אני נמשך להאזין, שומע ראיון עם ירון דקל, השם מוכר, קול מוכר, כן זה הוא מהטלוויזיה, מומחה לארה"ב, תמיד מדווח מהבית הלבן או מספר על הקהילות בגולה. ברשתות הטלוויזיה הזרות הוא המומחה לעינייני ישראל. בטח מרוויח לא רע. נו מה יש לו לספר לנו הפעם, אני מוצא את עצמי מאזין לו במקום להתרכז בדברים חשובים. במקום דיווח הוא דווקא מספר סיפור אישי, איך הוא היה צריך מקדחה או משהו כזה, כדי להכין משהו לקראת אירוח אנשים חשובים, לדעתו... אני זורק בזעם את האוזניות, יש לי מספיק סיפורים אישיים, אני לא צריך את ירון דקל בשביל זה, ובאמת אין לי זמן בשביל זה עכשיו. אני ניזכר איך כששיפצתי את הדירה ברמת-גן, קניתי מדף לשירותים, שלא התאים, מיד חזרתי לחנות, ולמרות שהאריזה היתה עדין סגורה הם לא הסכימו להחזיר לי את הכסף אלה רק לתת לי זיכוי, שמעולם לא ניצלתי. בעל-כורחי אני חוזר להרכיב את האוזניות, ולשמוע את ירון מספר בגאווה על ה"גמישות" המחשבתית של הישראלי לעומת ה"מרובעות" האמריקאית. איך הוא הצליח לחסוך כמה דולרים, בכך שקנה מקדחה, השתמש בה, ואחר-כך החזיר אותה וקיבל חזרה את מלוא הכסף. נזכרתי בפלמחניק, שסחב תרנגולות מהלול, ובעוד דימויים, שאחסוך מפאת כבודו. בשבת קניתי גדר חדשה. גידרתי את הגינה ולמרות שהיא היתה קצת "קיצ`ית", שמחתי שעכשיו הארנבות ובעיקר הכלב יפסיקו להתעלל בפרחים שלי. שמחתי ארכה רק מספר רגעים, מסתבר שהכלב השובב מצליח לעבור אותה בשלושה אופנים: מעל - בזינוק, מתחת - בחפירה ואפילו דרכה - הוא כולו פרווה אוורירית, כמעט בלי גוף (ראה תמונה). מאוכזב החזרתי את הגדר לחנות, אך לשמחתי קבלתי את מלוא הכסף חזרה. אולי אם ירון היה קורא את רשומתי בנושארשות הרבים, הוא לא היה כל-כך גאה, בכך שסידר את האמריקאים. אולי היה מבין, את מה ששם, כנראה, כבר מבינים, שכאשר אנחנו מנצלים לרעה את המערכת, אנחנו פוגעים, קודם כל, בעצמנו. אני מנחש שקיימים גם אמריקאים, עם "גמישות מחשבתית", "כיס קמוץ", או בעיקר חינוך לקוי, שיבצעו תעלול מעיין זה, אבל הם, כנראה, עדיין מספיק נדירים, כך שהחנויות עדיין מוכנות להחזיר את הכסף. הם, לכל הפחות, מתבישים בכך, ולא מספרים על זה בגאווה ברשת ב`. חוששתני שאם בארץ היו נותנים להחזיר תוך שלושים יום, כמו בצפון אמריקה, כל החנויות היו הופכות לספריות השאלה בחינם.
© כל הזכויות שמורות
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |