אהבה שחורה/רון אביטל

ילדה משכונה שחורה

לבושה במסווה של כמעט נערה

מחפשת את הגורל

דרך האשליות שבעולם הוירטואל

שם היא גרה לילות שלמים

בין חדרי השיחה והכינויים העלומים

הכול אצלה מבריק

העניים כחולות, האשיות מדהימה

בכולם מתעתעת ממרומי הרשימה

היא כבר למדה להם למכור

את הקשיחות וההבטחות אין ספור

עבורם היא החלום

עבורם היא האשליה

עבורנו היא רק מלכה

בשעות קטנות של מציאות המומה

פגה השפעתה על הממלכה המדומה

מסך שחור יורד על הזוהר והיוקרה

בחוסר חשק היא קמה אל עולם המחר

אל מעטה הצניעות והמציאות הרדומה

הוא רק אלוהי הדברים הקטנים

היא במקומו תשלוט בממלכה

הוא זה שגזר עליה דברים משונים

היא לא נתנה לו שום הבטחה

בתבונה משוועת את מוחה מנצח את קוד ההיגיון אצלה מפצח

משיבה למקור בזהות מתחלפת

היא כבר למדה להם למכור

את הקשיחות וההבטחות אין ספור

עבורם היא החלום עבורם היא האשליה

עבורנו היא רק מלכה.

כמה הערות כלליות:

נסה להיפרד מביטויים פרוזאים , בנאליים בומבסטיים וכד'

כמו למשל:

תודה על ההמלצה. אשקול זאת.

משכונה שחורה  ברור לנו שאתה מתכוון לשכונה בה גרים אנשים עניים או נפל של חברה אך אין זה נובע מהביטוי הזה. שכונה שחורה זה ביטוי בומבסטי שלא אומר דבר! מעבר לכך שאין דבר כזה שחור לבן כשאתה מדבר על אזור מאוכלס אדם. גם בשכונות המרודות לכאורה יש נקודות אור ויש אנשים כאלו וכאלו.

ברשותך אפתח במילה בנאלית, שלום, כך נהוג (אם בנוהג עסקינן, אשר לטענתך, הפך כמקור נורמטיבי להסדרת כתיבת השירה) לקדם את פניהם של אורחים חדשים על ידי המקומיים הותיקים עוד מקדמא דנא. דרך ארץ לא הזיקה לאיש כמיטב זכרוני.

באשר לרישא של דבריך לפתיח "ברור לנו", תהיתי ביני לביני, האם מתנהל לו פורום אזוטרי משלים לפורום זה בו מתקבלות החלטות בדבר התנסחותם של חברי פורום זה, וכבודו המלומד נבחר להיות קולם? "ברור לי", נשמע כבר "בומבסטי" למחצה, כאשר גם אז אבקש להדגיש בפני כבודו כי היחידי לו ברורים פני הדברים הנכתבים הוא כותבם בלבד, כל הקוראים, מתחבטים, מהרהרים ויוצקים תוכן ונופך אישי לכלי הקיבול אותו הגיש להם המחבר.

"לא אומר דבר" משמעו לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך? "לא אומר דבר" פירושו צרור מילים אקראי מבודד ללא חוט מקשר לנפש (או הרציונאל) וליד שכתבה? בנקל נניף יד ונבטל ישות?

אם בשיר "החשוך" אותו הצגתי לא הצלחת למצוא נקודת אור (בדוחק החמאת על חריזה תקנית אחת), נשגב מבינתי כיצד כבודו מצליח למצוא נקודות אור בשכונות עוני. נאה דורש מקיים (מסכת פסחיםדף מ"ט עמוד א').

לגופו של עניין,

"שכונה בה גרים אנשים עניים או נפל של חברה". צר לי אך לא, וחלילה לא מתוך כוונה לצאת כאשר ידי על עליונה (בניגוד לחייל בשירי "נאסף") בהתפלמסות כלשהי, איני איש מדון. אשמח לשמוע אודות חלופה נוספת.

מחפשת את הגורל  מאוד פרוזאי. ומעבר לכך שגורל לא מחפשים גורל הוא דבר שאנו מאמינים שהוא נחרץ ולא ברור על ידי מי. גורל גם לא קורה.  התרחשות הדברים או מה שקורה הוא פונקציה של גורל.

"גורל", כבודו שכח לתחם את השיח, האם כיוון הוא לגורל כתפיסה תיאולוגית? כי אז אבקש להפנותך לקריאה מעמיקה בסיפור על תנורו של עכנאי (תלמוד בבלי בבא מציעא נט, ב (1)), ולמשפט המאלף מתוכו: "לא בשמיים היא" או שמא דווקא לגורל כפאטאליסטיות, השקפות דטרמיניסטיות? שאז אבקש להפנותך לתקופה הרומנטית (המאה ה-18) אשר במרכזה האדם הוא ישות אשר תבונתו מכתיבה לו את האמת האישית שלו (ז'אן ז'אק רוסו, עמנואל קאנט).

הגורל אמנם מיוחס להנחות הסותרת מבחינה מסוימת תפיסות של בחירה חופשית אך מפה ועד להכריע בדיון המשתרע לאורכה של ההיסטוריה האנושית, הדרך ארוכה (לעיון נוסף בניתוב הגורל ראה אנטיגונה, וכן בחירת העונש על ידי סוקרטס (ארוחת חינם בבית המועצה) אשר לטענת רבים הביאה עליהם את מותם, למותר לציין כי קצרה היריעה מלהאריך.

לבושה במסווה של כמעט נערה  נו באמת. והרי מי כמוך יודע שהסוואה היא התחפשות עצמית כדי שהסביבה לא תזהה אותך. וזה בדיוק מה שהילדה לא עושה . לא לפי השיר וגם לא לפי מציאות קיימת. אם ילדה מתלבשת כנערה סימן שהיא חושבת שהיא נערה נקודה.

"מי כמוך יודע"? נאמר בעקבות? לאור? לאחר עשורים של הכרות בינינו?

אכן ניתן לייחס את ההסוואה לאחד מן 10 מנגנוני ההגנה על פי פרויד, אך זו רק דרך אחת. הסוואה יכולה להוות כתכסיסנות (trickery, tactics, strategy) או כמעל (perfidy). נקודה למחשבה.

"נקודה"??? שאתנצל על מילותיי?

אתה מתכוון בעצם לומר משהו אחר: שהיא לבושה כך שהיינו יכולים לחשוב שהיא נערה אך היא בעצם ילדה. זה לא נאמר במשפט שאתה כתבת!

אני מתכוון לומר " לבושה במסווה של כמעט נערה", משם אתה יכול להניח כרצונך, הפלורליזם מבורך, לפחות על ידי. "לא נאמר במשפט שכתבת" שוב, כמוזכר לעיל, אולי כבודו מתכוון לומר לא ירדתי לסוף דעתך?

מחפשת את הגורל

דרך האשליות שבעולם הוירטואל

שוב: גורל לא מחפשים ובודאי לא באמצעות אשליות ובודאי לא בעולם וירטואלי שהוא שקוף למשתמש.

"גורל" ראה לעיל.

"העולם הווירטואלי", אני מפנה את כבודו לקריאה מעמיקה בנושא בפס"ד בורוכוב (א 7830/00 בורוכוב ארנון נ' פורן אלישי) שם אמר גם אמר בית המשפט את דברו באשר לכוחו של העולם הווירטואלי ביצירת האשליה והפרתה. אשמח לקיים דיון מבוסס לאחר קריאה.

הכול אצלה מבריק  שוב ביטוי פרוזאי שלא מסתדר טוב בשורות השיר.

"לא מסתדר בשורות השיר" כבודו התכוון לומר לא מסתדר לטעמי או לעניות דעתי?

האשיות מדהימה

התכוונת לכתוב האישיות מדהימה. לקורא  נראית שגיאה כזאת לא כדיסלקציה, אלא פשוט שהדברים נכתבו בלא נתינת מחשבה נוספת או לפחות הגהה נדרשת.

אמת, הייתה פליטת קולמוס, ידידה העירה בנועם וזו מיד תוקנה. מכאן שהקרדיט לה ולא לכבודו. מה גם שבשעה שהועלתה תגובתו של כבודו, הטעות כבר תוקנה, אלא שהוא העתיק השיר למחשבו, שקד ושקד על התגובה, שמח לאיד, ומשום שהציפה השמחה את לבו, התרשל בבדיקתו עובר להעברת הערתו המלומדת לדפי הרשת. האינטרנט הוא כלי דינאמי אשר מתעדכן בכל אלפית השנייה, יש להיות עם האצבע על הדופק.

"לקורא נראית...." ככל הנראה שוב כוונתו הייתה: "לי נראית....."?

מעבר לזה  בשירה איננו מעוניינים לכתוב תכונות אדם אלא לתת למילים לשיר את התכונות הללו

אם אתה רוצה לומר שהאישיות שלה מדהימה עליך לא לומר זאת אלא להראות זאת וההבדל הוא כמו שמים וארץ.

"מעבר לזה בשירה איננו מעוניינים" ככל הנראה שגם במקרה זה כבודו התכוון לומר "אני מעוניין לכתוב תכונות אדם....". באשר לאמצעי, אודה לכבודו אם ירשה לי לבחור אותו בעצמי ובדרכי שלי באשר היא.

גזירה שווה לגבי מתעתעת אין לומר שהיא מתעתעת יש להראות דוגמא של תעתוע. זו אומנות השירה.

"באומנות כמו באומנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה", כמה בנאלי, כמה נכון. גם משיחת מכחול סתמית היא אומנות, אף הפאנק הבריטי (סקס פיסטולס Sex Pistols) נחשב כאומנות, האנטי פולק הניו יורקי (רג'ינה ספקטור Regina Spektor) והתיאטרון השחור בפראג גם כן ואמת גם שאול טשרניחובסקי ונגיב מחפוז) نجيب محفوظ), ומכאן שאיני מוצא שום נחיצות להיצמד ליסודות השירה הקלאסית.

אין טעם להמשיך כי הדברים חוזרים על עצמם כך או כך לכן ממליץ בחום לעבור שוב על השיר כולו לעשות עיבוד הגהה ולהמשיך באותו כיוון הלאה.

אלוהי הדברים הקטנים  זה הרי האבא של הביטויים הנדושים הבנאליה בהתגלמותה. הסביבה גם שהביטוי מופיע בה בשיר אינה מסוג זה שיכולה לקלוט אותו בברכה וליישר קו עמו. הוא קופץ מיד לעיניי הקורא כנטע זר שכיח נדוש שכדאי לא להשתמש בו יותר

לדוגמא:

חלף עם הרוח / עלה נידף ברוח/  מלח הארץ/ דברים שרואים משם לא רואים מכאן/ שעון החול מתקתק/  נפתח דף חדש/  אין עשן בלי אש/  אדווה/ תחרה/ מכונף/  בצרורות/ אנחנו על המפה/ יהיה בסדר וכד'

"אלוהי הדברים הקטנים" הוא הביטוי שהתאים לי ביותר, מכוון שככל הנראה דרכו של כבודו לא צלחה בהבנת הרעיון המרכזי של השיר, יש להניח כי נכשל הוא גם להבין את השימוש ב"אל" ו"בדברים הקטנים" (וחלילה לא לטעות, אין הם דבוקה אחת) דווקא בנקודה זו.

באשר לשימוש הבנאלי, אני מפנה את כבודו לקריאה מעמיקה בספרו של אוספנסקי פ. ד – "חיפוש אחר המופלא", אודות ההבחנה שבין מיוחד ונדוש (או בלשונו של כבודו בנאלי). אשמח לקיים דיון מעמיק ומבוסס לאחר מכאן.

הערות אחרות.

כשאתה חורז מילים בסופי שורות. נסה להעלות את רמת החריזה

אין טעם בחריזה של עיניים עם אוזניים למשל , זוהי רמה נמוכה מאוד של חריזה שאינה מקשטת את השיר אלא מנחיתה אותו.

כך הוא החריזה שלך במילים:

הקטנים / משונים

שלמים /עלומים

המומה/ מדומה

הבעיה בעיקר בולטת בחריזה של א ב    שהתכיפות של החרוז בזיקה גבוהה מאוד ולכן זה בולט כל כך וצורם כמו בבית ב למשל.

לעומת זאת שחורה / נערה   זה כבר חרוז ברמה גבוהה יותר

והדבר האחרון

מה בעצם רצית לומר לנו בשיר שהוא מעבר לכל שיר אחר שקראנו לפניו?

אולי כבודו מתקשה להבין כי בראש ובראשונה השיר נכתב למעני. האמרות שבו חזקות עבורי. עבורי=אדם, נושם, חי שהרגיש וסרטט את תחושותיו. מוצלח יותר או פחות לטעמך, זהו עניינך האישי.

מה הפואנטה של השיר?

את הפואנטה יגלה כבודו לבדו, זהו כל היופי שבקריאת שירה. כותב השירה אינו מצרף הערות שוליים כפי שמקובל בכתיבה אקדמית או כפי שנהג פרויד ללוות את כתיבתו אודות הפסיכואנליזה, משום שרצה להשיב למתנגדיו או ללוות הקורא לבל חלילה יטעה בדרכו.

השירה פותחת צוהר לעולם עשיר וגדוש, כאשר פלוני רואה א' ובאותה שנייה בדיוק אלמוני יראה ב'.

מה אתה משאיר לנו בשירך למחר או למחשבה שכך יציק לנו שלא נשכח כל כך מהר את שירך?

אולי כבודו רצה לשאול אחרת, מה הוא משאיר לעצמו משירי? התפרצות לדלת פתוחה ודפיקה על השולחן? הגמוניה מחשבתית? מאבקי כוח?

מומלץ

בכתיבת שיר לחשוב מה המסר שאני רוצה להעביר

או מה הפואנטה של השיר

מה ייחד את שירי מעבר לכל אלו שקדמו לו בנושא המיוחד שאני מעלה בפני קוראי

"מומלץ" " מומלץ מטעם מי? כבודו ככל הנראה התכוון שוב לומר, עצתי או המלצתי אליך..."?

אני מחזיר הכדור לידיו של כבודו, אולי הוא יספר לי מה נושאו ואני אשלים במה חדשתי? אשמח לשמוע.

ועוד משהו:

לכתוב שיר. להמתין יום

לחזור אליו למחרת לתקן

ולשלוח אותו ביום השלישי לעיון והערות קוראים

דעתי על השיר מאוד בוסרי ולא טוב. יש לשפר ולעבד לקצר ולהתמקד בפואנטה.

לא שאני מסכים, אך לשם הדיון, אולי כבודו יספר מה רע בשירי בוסר? אותנטיים, נטולי תבניות?

אני אבקש את כבודו לקריאה מעמיקה במאמרו המאלף של דנקן קנדי (Duncan Kennedy) Goodbye to Law Reviews אודות הצביעות שבכתיבה המובנת. אשמח לנהל דיון לאחר מכן. המאמר כתוב בשפה האנגלית.

לסיכום, אשאל את עצמי דווקא, מה לקחתי מהתגובה?

מן הכלל אל הפרט,

לא קודמתי לברכה,

ננזפתי בידי נציג של.....?

קראתי כתיבה לוחמנית בפורום שנועד לגדוש את שעות הפנאי של חבריו.

הבחנתי בניסיון כושל לקעקע מחשבה,

לשלול דעה אישית ככלל

ולדכא פלורליזם בפרט,

להיות מוכתב בידי דפוסים פרטניים,

הבחנתי בטענות חד גוניות בנוגע לנושאים מהותיים,

ברובן לא מבוססות במחקר משווה (לפחות לא ברמה הפילוסופית),

בהתיימרות כושלת לחדד את משמעות השיר (ובכנות לא כיוונת, אף לא קרוב לרעיון המקורי אותו ביקשתי להביע (ולעניות דעתי הנושא אף לא נתון להתפלמסות משום שאני מחזיק בידע החסר לכבודו [הנחה בסיסית בתורת המשחקים – רציונאליות וסופר רציונאליות]).

המלצותיי:

להיות חברותי לא הזיק לאיש.

לתת ימי חסד לחברים חדשים (אף שאיני זקוק להם באופן אישי, אני רק יכול להניח כי הרגשה שכזאת נעימה יותר לכולנו (ראה תגובתו של עובד).

להמעיט השימוש בסימני קריאה(!), המדובר בהמלצות בין הגולשים ולא בפקודות.

לקרוא את הגרסה האחרונה של השיר לפני התגובה, הטעייה היא החלק האנושי ביותר.

לעיין בספרו המצוין של פרופסור אביעד קליינברג – שבעה חטאים רשימה חלקית (פרק 7 – גאווה, עמוד 163).

להתייחס לדעה של אחרת כדעה אפשרית נוספת.

להושיט יד לשלום ולהיות חבר.

ו....לחברי הפורום, לכתוב הכל מהכל, אני נהנה לקרוא.

אפילוג

זהו פורום, אחד מאושיות הדמוקרטיה המעלה על נס את חופש הביטוי. חופש הביטוי אשר אף שאינו מוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הינו ערך נעלה במדינת ישראל. בפורום זה אין כוונות לנסח מחדש את המגנה כרטה (Magna Charta 15 ביוני 1215) להוסיף את הפרק הרביעי לקומדיה האלוהית (Divina Commedia) דנטה אליגייר  (Dante Alighieri) או לשכתב את פיידון של אפלטון  (Πλάτων). בפורום זה, כותבים חובבי כתיבה, אשר מקריאה לא מעטה, הצלחתי להתרשם כי כותבים הם להנאתם, יצירות מקסימות (בין אם מקצועיות ובין אם לאו).

מנהלת ומקימה הפורום, הגברת גלי צבי-ויס (אשר לה אף הודיתי באופן אישי) עושה מלאכת קודש. היא נותנת במה לכל אלו שלא העזו, חששו, נדחו על ידי התנאים הדרקוניים של הוצאות הספרים. היא הקימה פורום לעם, לא רק לדרי מגדל השן, אותם אנשים פשוטים השבים מעבודתם וכותבים את אשר על לבם, לחלוק עם האחרים. הגברת צבי –ויס התארחה בתוכניתה של סיגל שחמון והזמינה את ההמון לבוא ולכתוב, לבוא ולהתנסות ולא לחשוש, שגיאה פה, שגיאה שם לא היא שתמנע מאדם לספר את של על לבו.  (לצפייה: http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1087437)

באשר לביקורת, אחדים מפרגנים, האחרים מבקרים בעדינות, בנימוס ובטוב טעם. החברה בנויה רבדים רבדים, חלקנו רגישים ופגיעים חלקנו חסינים, חלקנו יודעים לקבל "ביקורת בונה" ואת חלקנו היא מרסקת על הרצפה לרסיסים. איש איש ותכונותיו, משכך, כותב הביקורת, צריך להיות זהיר שבעתיים, קל וחומר כאשר אינו מכיר האדם הניצב מנגד, לבל ילבין פניו ברבים או יסרסו.

מעולם לא התמניתי להיות קולם של הרבים, אך בשם עצמי אומר, כי אמשיך לכתוב בסגנוני, בדרכי, מתוך הרגש והלב ואהבת הכתיבה וכן אמשיך לפרסם ולצפות לביקורות ענייניות, מבוססות ומגוונות אשר נאמרות בנימה חברית ולא דידקטית פוקדת אשר מכוחן אוכל להשתפר ולהשתפר עד יומי האחרון.

צדו השני של המטבע חלק ב'

לא התרגזתי על התגובה, סגנון הביקורת לא היה לרוחי.

כפי שציינתי בסיפא של תגובתי הארוכה, ביקורת בונה חשובה לי, ביקורת מסרסת מיותרת לי.

שוב, מכוון שחגי אינו מכירי, קשה לי לראות כיצד אומד הוא את יכולתי לספוג ביקורת.

אין בכוונתי להטיף לחגי כיצד לבקר, המסר הוא כי על יחס אנושי כלפיי כאדם (בין אם לטעמו האישי של המבקר, השיר הוא לא שיר ו/או המחבר הוא לא משורר [קל וחומר כאשר איני מתיימר להיות כזה במקרה דנן]) איני מוכן לוותר.

 

בשולי הדברים אעיר על שני משפטים מתגובותיו של חגי:

"על כך לא מגיע לי הטפת מוסר מצדך ואתה בוודאי שלא תטיף לי איך ומה להגיב". (תגובת חגי לרון אביטל בשיר אהבה שחורה מיום22/3/2007 23:13)

והשני:

"ולא אתה האיש שתלמד אותי איך להגיב ובאיזה לשון לנקוט בתגובותיי לאנשים פה".(תגובת חגי לעובד בשיר אהבה שחורה מיום22/3/2007 17:54)

 

 

לטעמי האישי (ורק לטעמי בלבד) המבקש להעניק ביקורת, עליו בראש ובראשונה לדעת לקבל ביקורת בעצמו, ויודגש, פחות על מהותה ויותר על האופן בו היא מוצעת. 

כאשר התבטאות מסוג זה חוזרת על עצמה פעמיים באותו הדף כלפי שני אנשים שונים, אולי ראוי כי כותבם ישקיע מחשבה נוספת.

 

אני מעריך את הנכונות, ההשקעה והרצון לסייע, כאשר זו מוגשת על מצע מכובד ונעים (ואולי אחרים יעדיפו זאת במתכונת הנוכחית). כל האמור מקבל משנה תוקף לאור העובדה שהיו קיימות חלופות אחרות לתגובת (ובפרט לכתיבה של חבר חדש, אשר יש להפיח רוח במפרשיו ולא להטביע ספינתו) חגי כאשר דעתו הנה כדלקמן, ואני מצוטט:

"כי השיר לטעמי לא שיר" (תגובת חגי לתמנע בשיר אהבה שחורה מיום24/3/2007 15:21).

 

למשל, לשלוח התגובה למייל האישי של כותב השיר או שאולי לערוך בדיקה בת דקה ולהגיב על שיר אחר מבין השלשה המפורסמים באתר, שאולי יכול והנו מוצלח יותר, לטעמו האישי של המבקר.

 

אין צורך בשקר או ליטוף מזויף, כן יש צורך באמת ובכנות מקצועית נעימה לקריאה.

 

לגופו של עניין, השיר נכתב לפני כשבע שנים בהקשר מאוד מסויים.

מאז ועד היום עברו הרבה מים בנהר הן מבחינת תפיסה, חשיבה וסגנון.

יחד עם זאת, השיר יקר לי משום הקשרו ומשכך גם מצאתי מקום להעלתו על דפי האתר ודווקא משום שקראתי את פסקתו הראשונה של "האני מאמין" של האתר ואני מצוטט:

 

""האני מאמין של "דרך המילים"

 

האתר "דרך המילים" – הוא ביתו של כל יוצר באשר הוא.

מתוך הערכה מלאה לתהליך היצירה עצמו, ולא רק לתוצאתו.

מתוך הבנת הצורך הקמאי של האדם ביצירה באמצעות כתיבה.

מתוך אמונה כי הכתיבה מבטאת את קולו הפנימי של האדם.

מתוך רצון להעניק מרחב-ביטוי לכל אחת ואחד מהכותבים.

ומתוך הרצון לאפשר תקשורת-ישירה בין כותבים".

 

 

באשר להמשך הכתיבה, גלי, אני מבטיח כי אמשיך לכתוב ולפרסם ובפרט מבטיח להמשיך לקוות לאחווה אותה איחלת בין חברי האתר.

שבוע נהדר לכולכם

ולכלל הגולשים.

 

 פרידה

מתוך אהבת האדם והכבוד לאחר ומשום האמונה המלאה בשלום ולא במלחמה ולא משום החשש לקבל ביקורת אמיתית וכנה אבקש להיפרד ולהודות לחברי האתר על השהות בו.

 

בהצלחה לכולם!