יצירות אחרונות
THANK YOU MR.PRESIDENT (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (0 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (1 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (11 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
להתראות יקרים! (19 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -24/04/2024 07:28
שִׁיר חָדָשׁ (12 תגובות)
שמואל כהן /שירים -24/04/2024 04:37
פעם יהיה טוב (7 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/04/2024 23:59
הַשְּׂפָתַיִם שֶׁל הַמּוֹנָה לִיזָה / קְצָת בּוֹרְחֶס קְצָת פִּיאָצוֹלָה ... / (16 תגובות)
רבקה ירון /שירים -23/04/2024 23:46
סיפורים
אספיריןהיית נפוחה וצבעונית ולשיער שלך היה ריח של אלכוהול ושל תרופות שחשבתי שהכרתי מזמן. ככה זה, אמרת פעם, כשעוד יכולת לחשוב מילים נפלאות באמת, אנחנו רק חושבים שאנחנו מכירים את הכל. "העיניים שלי שורפות." "אני יודעת". "תעשי שזה יפסיק." "אני לא יכולה." "אז אני לא צריכה אותך בכלל." הזזת את היד שלי וצעדת קצת קדימה וקצת אחורה, מתנדנדת כאילו היית עשויה כולך מגומי. נשפת בבוז וצנחת לדשא בבת אחת. "אני לא צריכה עזרה." "אני יודעת." "את צריכה עזרה. את לא בסדר." "נמצא לי עזרה בבוקר", הבטחתי, "דבר ראשון בבוקר." "אז בסדר." עצמת את העיניים ושתקת, והריח התעמעם והתחזק בהדרגה, כאילו לא היה בטוח מה קורה במצבים כאלה. * "את אלו", הצבעתי, "האותיות המרובעות". "המרובעות?" תמה הממושקף מביניהם "את בטוחה? הן לא מתאימות לאבן". "כן. המרובעות. בברונזה" הממושקף הנהן "כן גברת, בטח. את בטוחה?" רציתי לומר שאני כבר לא בטוחה בכלום, איך אפשר להיות בטוחה במשהו עכשיו, איך אפשר להיות בטוחה בכלל בעולם המחורבן הזה. חייכתי. "כן, בטוחה." היינו אצלך אתמול, כלום לא השתנה, רק האבן צימחה פסים שחורים תחת הכתוב, מזכרות מהגשם. "היא לא תענה, את יודעת" הנהנתי. "אנחנו... אנחנו יכולים ללכת?" הוא שנא את החברים המתים שלי לפחות כמו ששנא את החברים החיים. ואותך שנא הכי. יש שם איזה קסם, הוא אמר, קסם רע. * "את יודעת, זה לטובתך." "מה לטובתי?" "אני. אני לטובתך." "אני יודעת." "טוב, תפסיקי לדעת כל הזמן. האמת היא שאת לא יודעת, אין לך מושג. את אבודה כמו כל השאר." "כמוך?" "כן, כמוני. וזה טוב לך. אם לא תהיי איתי תהיי עם אידיוט." "אולי אני אהיה לבד קצת." הבטת בי בבוז האופייני שלך. "את לא יכולה להיות לבד," אמרת כאילו זה היה מובן מאליו, "את יודעת יותר מדי." תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |