כֻּלִּי מְחִילָה, כֻּלִּי נְשִׁימָה
לֹא אֶפְסַע עוֹד בִּנְתִיבֵי שְׁמָמָה,
לֹא אֶצְעַד עוֹד בִּדְרָכִים מַכְאִיבוֹת,
לֹא אֶנְהֶה אַחַר נְהִי הַיּוֹנִים, הֶמְיַת כְּסוּפָה וְחַמְקָנִית.
לֹא אֶשְׁמֹט עוֹד אֶת יָדִי מִיָּדִי –
מֵעַצְמִי אָתוּר, אֲבַקֵּשׁ, וְאֶמְצָא אֶת שְׁבִיל הַתִּקְווֹת.
לֹא אַשְׁקֶה עוֹד בְּדִמְעוֹתַי עֲשָׂבִים שׁוֹטִים בְּגַנֵּי הַזָּרִים,
לֹא אַקְשִׁיב עוֹד לְלַהַג סְרָק וּמִלִּים נְבוּבוֹת,
הַמִּתַּמְּרוֹת וּמִתְפַּזְּרוֹת כְּעָשָׁן כָּבֵד,
הַמַּסְתִּיר אֶת יְפִי תְּכֹל הָרָקִיעַ וְאֶת נִיחוֹחַ הַיָּם הַפָּתוּחַ.
לֹא אַבִּיט לְאָחוֹר, לֹא אֶהְיֶה כְּאֵשֶׁת לוֹט,
נְצִיב מֶלַח בְּעֵמֶק הַבְּכִי.
רוֹאָה אֲנִי אֶת הוֹלְכֵי הַדֶּרֶךְ, צִלְלֵיהֶם מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים,
מוֹחֶקֶת קִטְעֵי זִכְרוֹנוֹת מְמֹרָטִים, מַכְאִיבִים.
אֲנִי מְאַפְסֶנֶת אוֹתָם בְּבָלוֹנִים צִבְעוֹנִים, נְפוּחֵי אָוֶן, (רֹעַ)
וּמְשַׁלַּחַת אוֹתָם אֶל הַשְּׁחָקִים,
עַד אֲשֶׁר יִמָּסוּ וְיֵעָלְמוּ בִּתְהוֹמוֹת הֶחָלָל.
אֶצְעַד בְּדֶרֶךְ סְלוּלָה וּבְטוּחָה – אֲטַהֵר נְתִיבַי.
שֶׁמִּישְׁהוּ אַחֵר יִתְיַסֵּר, כְּפַרְפָּר לָכוּד בִּקְרוּם הַזְּמָן,
נֶאֱבָק בַּחֻלְשׁוֹת אֲשֶׁר מֵהֶן כְּבָר הִתְנַעַרְתִּי.
לֹא אֶהְיֶה עוֹד אֲסִירָה נִצְחִית בְּבֵית הָאֲסוּרִים שֶׁל הָעָבָר,
מוּקֶפֶת חוֹמוֹת מַפַּח-נֶפֶשׁ וְסוֹרְגֵי אַכְזָבָה.
אֶעֱמֹד אֵיתָנָה, זְקוּפָה וּמְחַיֶּכֶת אֶל מוּל הַחַיִּים.
אַנִּיחַ לַזְּמָן לִזְרֹם, אַךְ לֹא אֶתֵּן לוֹ לִהְיוֹת שַׁלִּיט עָלַי.
מוֹקִירָה אֲנִי כָּל רֶגַע, כָּל שְׁבָב שֶׁל נֶחָמָה.
סוֹלֶדֶת מִן הַכַּעַס הָאוֹכֵל בְּכָל פֶּה,
אֶהְיֶה כֻּלִּי חֶסֶד, כֻּלִּי מְחִילָה.
נוֹשֶׁמֶת.
מַרְחִיבָה אֶת הַחָזֶה.
נוֹשֶׁמֶת.
מְשַׁחְרֶרֶת.
נוֹשֶׁמֶת.
~
יֵשׁ רֶגַע כָּזֶה, שֶׁבּוֹ אָדָם מַחְלִיט לְהַפְסִיק לְהַשְׁקוֹת אֶת הָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים בְּגַנִּים שֶׁלֹּא שַׁיָּכִים לוֹ.
לְהַפְסִיק לְהַקְשִׁיב לְלַהֲגֵי סְרָק, לְאוֹתָן מִלִּים נְבוּבוֹת שֶׁמִּתַּמְּרוֹת כְּעָשָׁן כָּבֵד וּמַסְתִּירוֹת אֶת הַתְּכֹל שֶׁל הַשָּׁמַיִם, אֶת הָרֵיחַ הַמִּשְׁכָּר שֶׁל הַיָּם הַפָּתוּחַ.
אֲנִי מְסָרֶבֶת לְהַבִּיט עוֹד לְאָחוֹר. לֹא אֶהְיֶה כְּאֵשֶׁת לוֹט, קְפוּאָה בְּתוֹךְ נְצִיב שֶׁל מֶלַח וּדְמָעוֹת.
אֶת קִטְעֵי הַזִּכְרוֹנוֹת הַמְּמֹרָטִים, אֵלּוּ שֶׁלֹּא נְעִימִים עוֹד לַלֵּב, אֲנִי כְּבָר לֹא שׁוֹמֶרֶת בִּפְנִים. אָסַפְתִּי אוֹתָם אֶחָד-אֶחָד, נָשַׁפְתִּי אוֹתָם אֶל תּוֹךְ בָּלוֹנִים נְפוּחִים, וְשִׁלַּחְתִּי אוֹתָם לְמַעְלָה, אֶל הַשְּׁחָקִים, עַד שֶׁנָּמַסּוּ וְנֶעֶלְמוּ בִּתְהוֹמוֹת הֶחָלָל. שֶׁמִּישְׁהוּ אַחֵר יִתְיַסֵּר כְּפַרְפָּר לָכוּד בְּקִירות הָעָבָר – אֲנִי אֶת הַשַּׁרְשְׁלָאוֹת שֶׁלִּי הִתַּרְתִּי. לֹא אֶהְיֶה אֲסִירָה נִצְחִית בְּבֵית הָאֲסוּרִים שֶׁל מַפְּחֵי הַנֶּפֶשׁ.
הַיּוֹם אֲנִי פּוֹסַעַת בְּדֶרֶךְ בְּטוּחָה, מְטַהֶרֶת אֶת הַנְּתִיבִים שֶׁלִּי. אֲנִי עוֹמֶדֶת אֵיתָנָה, זְקוּפָה וּמְחַיֶּכֶת אֶל מוּל הַחַיִּים. הַזְּמָן יִזְרֹם, אַךְ הוּא לֹא יִהְיֶה הַשַּׁלִּיט שֶׁלִּי. אֲנִי בּוֹחֶרֶת לְהוֹקִיר כָּל רֶגַע, לְהִתְנַעֵר מִן הַכַּעַס הָאוֹכֵל בְּכָל פֶּה, וְלִהְיוֹת כֻּלִּי חֶסֶד, כֻּלִּי מְחִילָה.
וְאָז, פָּשׁוּט...
נוֹשֶׁמֶת.
מַרְחִיבָה אֶת הַחָזֶה.
נוֹשֶׁמֶת.
מְשַׁחְרֶרֶת.
נוֹשֶׁמֶת.
~
