דע לך ...

טקסט ראשון: את מעלעלת בדפים טריים, גם באלה ברשת בפילוסופיה, סוציולוגיה, אנתרפולוגיה, המבול האוניברסלי, פרושיו, משמעותיו ומבע ומגע ממך אתו. 

השני: כולם נמצאים אצל כולם בבלגן כזה ויש לך תהיות איך אפשר להתכונן היטב לשתי הסעודות תגרנים בשוק תגרנים בכל חנות ה' ומה קורה, מה התחדש בשנה שבאה ?

השלישי: חד, מעורר ממחשבות, משעשע: את אומרת דעי לך כי זה לא הצום של קופת-חולים.

תודה רבה לך רבקה יקרה, ערב טוב וגמר חתימה טובה.

רבקה יקרה,
שירך המיוחד הוא מעין פסיפס סוער של מחשבות, ידע, תנ״ך וחיי היומיום. אהבתי במיוחד את המעברים החדים בין העולם האינטלקטואלי וההיסטורי לבין הבלגן האנושי של ימינו.

יש כאן כתיבה אסוציאטיבית, חכמה ולעיתים משעשעת, שמזמינה את הקורא לעצור ולשאול: מה אנחנו באמת יודעים, ומה אנחנו רק חושבים שאנחנו יודעים?
החזרה על ״דע לך / דעי לך״ יוצרת מעין פזמון פנימי, בעוד שהשורות המקוטעות מחזקות את תחושת הכאוס שאת מתארת.

והסיום — ״דעי לך זה לא הצום של קופת חולים״ — מפתיע, אירוני ומחייך, ומשאיר את הקורא עם סימן שאלה וחיוך קטן.
שיר בהחלט לא שגרתי, רבקה, כזה שצריך לקרוא יותר מפעם אחת כדי לגלות עוד שכבה. 

גמר חתימה טובה

שמוליק