וכלו געגועים

מבטא התרוממות נפש, נלהב: בחסות ענני הלילה כלו הגעגועים, סיפקו את הצרכים. תודה רבה לך אודי יקר, יום טוב ושקט.

.

אוחחח ...

דימויים ויזואליים מקסימים, עדינים,

נוגעים-לא-נוגעים. 

תודה רבה-גדולה על הבריחה הלירית

הנעימה מהמציאות הקשה, אודי, איש

יקר. <לב>

רבקה

---

השיר מתאר רגע קסום וחולף של לילה מלא זיכרונות, יופי ואהבה. האווירה מתפוגגת לאיטה , הצלילים, היין, הרוח והתחושות , עד שהכול דועך ונשאר רק ריחוק שקט.

גם רגעים מלאי קסם וגעגוע מתפוגגים בסוף, והלב לומד לשחרר  עד שכלים הגעגועים.

יפה ומרגש כתבת אודי היקר

יום לא קל היום , נקווה לטוב

השיר נפתח בתחושת התפוגגות ("נמוגו צלילי הנשף"). האווירה הקסומה והחגיגית מתחלפת בשקט של "חסות ענני הלילה".

 בתוך השקט הזה בולט יופייה של האישה ("ואת היית כה יפה"), שמהווה עוגן של רגש בתוך סביבה שמתרוקנת מאנשים ומצלילים.

 הרוח מתוארת כיישות מנומסת אך נחרצת, שאוספת את השאריות של הלילה (כוסות היין). היא מגיעה ממקומות מסתוריים ("הרים שאין יודע מקומם"), מה שמוסיף נופך מיתי או נצחי לרגע החולף.

השיר ספוג בגעגוע עמוק – לא רק לערב שהסתיים, אלא ל"בראשית ימים". יש כאן ניסיון נואש לאחוז ברגע של אושר ("חיוך דק של אושר") לפני שהוא מתרחק ונעלם כמו "קוקטייל אדמדמם" שנשפך או נגמר.

שיר על זמניות האושר. הוא לוכד את הרגע שבו הקסם מתפוגג והופך לגעגוע מתוק-מריר, כשהמציאות (הרוח, הלילה) "מנקה" את הבמה מהחגיגות של אתמול.

ערב מחבק וסופש שקט

שורותיך לוכדות רגע מלנכולי, בו המוזיקה פוסקת והאורות כבים. האושר והיין נגמרים, והרוח אוספת השיירים, ומותירה אותך עם געגוע עמוק למה שהיה ולמה שמעולם לא יחזור.

נסחפתי אתך במילים המופלאות האלה אל הרוח הזו שנשאה אותך אל מחוזות הגעגוע. נפלא השיר הזה. 

לא מלאה כוס האהבה

הגביע חסר