פגישה עִוֶּרֶת - שיר סיפור

פגישה עִוֶּרֶת  -  שיר סיפור
 

ירושלים, קרית משה, קיץ 1970
 

אֲהַבְתִּיהָ בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע, בְּאוֹתָהּ הַשְּׁנִיָּה, עֵת שָׁאֲלָה סְלִיחָה, אֲדוֹנִי, מָה הַשָּׁעָה?

קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי לַעֲנוֹת לָהּ. הַשָּׁעָה הִיא.. אָמַרְתִּי..

לֹא! לֹא, קָטְעָה אֶת דְּבָרַי. אֵינִי רוֹצָה לָדַעַת אֶת הַזְּמָן שֶׁמַּרְאֶה שְׁעוֹנְךָ,

רוֹצָה אֲנִי לָדַעַת מָה הַשָּׁעָה הַטּוֹבָה לְאַהֲבָה, לְרוֹן לְחֶדְוָה.

הִבַּטְתִּי אֶל גּוּפָהּ הַתָּמִיר. אֶל חַמּוּקֶיהָ הָעֲשׂוּיִים בְּיָד  אָמָּן, הִבַּטְתִּי אֶל תּוֹךְ

עֵינֶיהָ הַתְּכוּלוֹת כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לַטֹּהַר. דּוֹמֶה שֶמַבָּטָהּ כְּלָל לֹא הֵישִׁיר אֵלַי.

שָׁעָה טוֹבָה לְאַהֲבָה אָמַרְתִּי, הִיא שְׁעַת עַרְבַּיִם. עֵת הַסַּהַר הַלָּבָן עוֹטֶה אֶת כִּתְרוֹ,

עֵת יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב. בָּהּ הַדְּמוּיוֹת כֵּהוֹת, מִטַּשְׁטְשׁוֹת כְּצִלּוֹ שֶׁל הַנֶּשֶׁר

 אֲשֶׁר יִדְאֶה עַל גּוֹזָלָיו, עֵת לַגּוּף אֵין צוּרָה מְצֻיֶּרֶת. עֵת הָעַיִן בּוֹהָה אֶל הֶחָלָל

 כְּמַבָּטֵךְ עַתָּה. רַק הַנְּשָׁמָה עִם נִשְׁמַת  תְּאוֹמָתָהּ מִתְאַחֶדֶת, זוּ הָעֵת לֶאֱהֹב. אָמַרְתִּי.

הוֹשֶׁט לִי את יָדְךָ אָמְרָה. רוֹצָה אֲנִי לְהַגִּיעַ לְבֵית-חִנּוּךְ עִוְּרִים, זֶה לֹא רָחוֹק כְּלָל.

כֵּן. לָעַגְתִּי  לְעַצְמִי. תְּשׁוּבָה *יָפָה* הֵשַׁבְתִּי לָהּ: עֵת לַגּוּף אֵין צוּרָה, עֵת הָעַיִן בּוֹהָה אֶל הֶחָלָל

 כְּמַבָּטָהּ שֶׁלָּהּ - כְּמַבָּט הָעִוֵּר.

הוֹשַׁטְתִּי לָהּ אֶת יָדִי. יָדָהּ, כֹּה רַכָּה וַעֲדִינָה הָיְתָה.

יָפָה אַתְּ מְאוֹד אָמַרְתִּי. נָטְלָה אֶת יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדִי וּשְׁתֵּי יָדֶיהָ מִשְּׁשׁוּ וּבָחֲנוּ אֶת פָּנַי.

אַף אַתָּה נָאֶה לְמָדַי, אָמְרָה. אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵינָהּ צוֹדֶקֶת אַךְ לֹא הֵעַזְתִּי לוֹמַר לָהּ זֹאת.

הִגַּעְנוּ אֶל שַׁעַר בֵּית-הַחִנּוּךְ.    מִכָּאן, אָמְרָה, אֶסְתַּדֵּר לְבַד וְהוֹסִיפָה תּוֹדָה לְךָ.

אֲהַבְתִּיהָ