אין מקלט

אנחנו מחכים לאזעקות, ארצנו מקוטבת ומעצמנו אין מקלט. אנחנו רק משננים שיהיה טוב. תודה רבה לך משה היקר, יום טוב ושקט. יפה כתבת. אנחנו חייבים את הטוב שיהיה תמיד ולכן מבקשים אותו ומייחלים לו. אמן שיהיה.

השיר מתאר תחושת ייאוש והתפוררות, גם ברמה האישית (גוף, זיכרון, תודעה) וגם ברמה הלאומית, תחת איום מתמיד מבחוץ ומבפנים. אתה חי במציאות של פחד ושחיקה, שבה אפילו התקווה נשמעת כמו הד שחוק ולא בטוח.

כאשר אין ביטחון פנימי וחיצוני, האדם מרגיש שאין לו מקום מפלט אמיתי, והתקווה היחידה שנותרת היא שברירית, כמעט ספקנית.

יפה ומרגש כתבת משה.

יום טוב ושקט

שמוליק

האופטימיות, גם בזמנים שאין לה במה להיאחז, עדיין התקווה בלב קיימת.

ואף על פי כן, הבעת בסוף מעט אופטימיות עם אותה בת קול פנימית 

"הלוואי" זו דרך לא רע להביע תקווה.

תודה על שיר מעניין.

.

כתיבה מעניינת, עניינית, אישית ומכילה את

כ-ו-ל-נ-ו כאן, במדינת ישראל, ו-

כתיבה רגישה-רגישה, נוגעת-נוגעת. 

כל שורה אחרונה בבתי השיר מצביעה על

המציאות שלנו, בלי כחל וסרק (סליחה, בלי

ניקוד):

"לאן שסימנו - לא נגיע."

"חדות השכל מתקהה."

" ... / ... / או מלבי הנחלש."

"מעצמנו אין לנו מקלט."

הבית שלפני האחרון משקף את רובנו,

נדמה לי:

"יהיה טוב, יהיה טוב, / יהיה טוב."

גם השורה האחרונה, הוא הבית האחרון:

"הלוואי."

השיר דיבר אליי. מאוד. 

תודה רבה-רבה עליו, משה.

רבקה

---

הסכנות מבחוץ אכן מרובות, אך הסכנה הגדולה היא האיבה בינינו. לא נפסיק לקוות לטוב גם אם זה נשמע כקלישאה. 

המייל שלי:

[email protected]