מבוגר על הנייר + מירה הלוי

שני השירים מציבים זה מול זה הווה בוגר וסצנה מילדות, החושפים כיצד חוויית כישלון ובושה בכיתה ממשיכה ללוות אותך  גם שנים רבות לאחר מכן. המבוגר “על הנייר” נשאר ילד חרד בפנים.

הזיכרון החינוכי אינו נעלם עם הגיל , הוא נטבע בזהות. הפחד מלהיקרא ללוח, ההשוואה לאחרים והבושה שלא נרפאה עוברים מן הילדות אל הבגרות. הקשר בין השירים מדגיש עד כמה פצעי העבר ממשיכים לעצב תחושת ערך ושייכות, ומרמז על הצורך בהכרה, חמלה וריפוי מאוחר.

יפה כתבת צביקה היקר.

לילה טוב ושקט ושנה אזרחית טובה עם תקווה.

שמוליק

גם אני "לקיתי" בתכונה הזו. מירה זוכרת כיצד נשכחה ליד הלוח. אתה, עדיין חש נבוך לפני כולם ליד הלוח. מבוגר על הנייר ואולי טוב שכך. תישאר ילד תמיד. 

זועק: אתה עכשיו בכיתה של מבוגרים בתוך הקהילה, מבוגר על הנייר, ילד בין מבוגרים שיושב וחרד, דואג שהוא לא זה שהיום יקרא ללוח לנוכח מה שעברת בכיתה ו'. תודה רבה לך צביקה יקר, יום טוב וחמים, שנה אזרחית טובה.

נהדר

זוכר רגעים כאלה

כמה שנאתי

שנה טובה

.

לא במקרה העלית ראשון את "מבוגר על הנייר" 

ושני ואחרון, את "מירה הלוי": 

גם היום, או: עד היום, אתה חווה את הרגע

ההוא, כשנשכחת ליד הלוח, מבויש. החרדה

שמא תחזור על המצב גדולה, צועקת, לדבריך.

תודה רבה-רבה על שני השירים, 

ושנה טובה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

זיכרון ילדות 

ויש הרבה שאנו לא שוכחים

והשאירו חותם מכאיב