רוֹזִיקָה קוֹרֵאת

השיר מציג את המתח בין רוחניות ואינדיבידואליות לבין אחריות חברתית. רוזיקה מסמלת את הפנייה פנימה (אל סמלים, חיזוי וגורל), בעוד שהשאלה "ומה עם עמך?" דורשת מבט החוצה – התמודדות עם כאוס חברתי וקולקטיבי. המסר הוא שיש צורך לאזן בין עולמות הרוח לבין המודעות למציאות ולעמנו.

גם בעידן של חוסר ודאות – אסור לנו להישאב רק לעיסוק העצמי. יש ערך לשיח רוחני, אך חובה להישאר מחוברים גם לאחריות החברתית והלאומית.

תודה רבקה יקרה על השיר המעורר הרבה מחשבות.

נקווה ליים טובים יותר

שמוליק

.

שמואל יקר, 

כתבתי תגובה מלאה לגלי. 

לא אוכל לחזור עליה: קשה לי להקליד. 

אנא, קרא אותה אצלה!

תודה רבה-רבה על תגובתך שלך! <לב>

ו- נקווה לשקט ...

רבקה

---

רוזיקה משתמשת ב"ידע" הפנימי שלה כי האדם זקוק לתקווה. מתוך המצוקה האישית רוצה לדעת מה צופן בחובו העתיד. כן, בהחלט אירוניה הבאת כאן-זו לא הפסיכולוגיה של יונג, ולא הכשרון של ברכט. אצלה זו היכרות עם החולשה האנושית. 

.

צריך להכיר את "רוזיקה" - היא למדה 

תיאטרון אפי-דיאלקטי אצל תלמיד של 

ברטולט ברכט, ובעצמה היא מה שמכונה

תלמידתו, פורמלית.

כתוצאה, באונ' תל אביב למדה פסיכולוגיה

אנליטית יונגיאנית (8 שנים פלוס-פלוס)

והתמחתה בתחום.

פרנסה טובה לא חסרה לה ... 

(הכרנו כשאני עצמי התנסיתי/למדתי אצל

פרופסור.ית יונגיאנית באונ' תל אביב, 

בהזמנתה - אבל רק 3 שנים.)

רוזיקה פתחה קליניקה עממית, אפשר לומר, 

באזור ירושלמי שהוא לכיאורה המשך של 

שכונת רחביה. השיחה לעיל התקיימה

בשנת 2014, כשנפגשנו במקרה (עוד הייתי 

די ניידת). ביבי כבר היה בשלטון ... 

היום הכול חזר לשגרה, גליתי יקירתי. 

חיבוק, ורק טוב ומיטיב לך, לכם. <לב>

רבקה

---

.

כן. למעשה, היא מביימת תיאטרון אפי-

דיאלקטי (התיאטרון של ברטולט ברכט)

"בקטן" עם הבאים אליה, ותוך כדי כך, גם

עובדת איתם לפי הפסיכולוגיה האנליטית

של קרל גוסטב יונג - בלי "להבהיל" אותם. 

תודה רבה-רבה על תגובתך, אביה אהובה. 

<לב>

רבקה

---

רוזיקה קוראת בפה ואתן שחות בניכן על הכרותכן ומה עם עמך היא עונה שואלתי בימי הכאוס ואת לפרנסתך ריככת ארכיטיפים וממתנת את האירוניה. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב ורגוע עד כמה שניתן.

.

לא אני: רוזיקה.

תודה רבה-רבה, דני יקר. <לב>

רבקה

---

לא למכירה....

.

אה לא. לא. 

כתבתי תגובה די ממצה לגלי, 

וכתובה על ביצוע לאביה. 

לא אוכל לכתוב אותן שוב: קשה לי מאוד

להקליד. אנא, יצחק יקר, קרא אותן אצלן. 

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה. <לב>

רבקה

---

ואין בה אירוניה 

לעיתים כייף להאמין או להאחז בזה הקפה 

עוד אפשרות של חיים

מחבקת יקרה 

.

למעשה, רוזיקה נעזרת בכלים הלא-עממיים

בכלל באופן "עממי" - ז"א: הופכת אותם 

למובנים גם ל-"עמךָ" , לאלה שאין כיסים 

עמוקים וידיעות מעמיקות. 

תודה רבה-רבה ורק טוב, אלה אהובה. <לב>

רבקה

---

.

החברה שהבינה את הצורך העמוק גם 

אצל אלה שכיסם לא-עמוק. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

רוזיקה שלך קלטה, בכשרונה, כמיהה של א.נשים להאחז במשהו ברור, בתוך כל חוסר הידיעה והכאוס. היא אשת עסקים נבונה. 

.

רק סוף תגובתך לא נכון, חברה יקרה: 

פרנסה לא חסרה לה. 

למענם, היא ויתרה על הכנסה גבוהה. 

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה. <לב>

רבקה

---

ודאי ובוודאי, שזו, שהפרנסה אינה חסרה לה היא אשת עסקים ממולחת... :-)) 
שמחה תמיד ל"פינג-פונג" בין שתינו.
 

.

<חיוך> 

לא חשבתי על פינג-פונג, ולא רציתי לעייף 

אותך. אם (אִם!) את רוצה לדעת עליה, 

תמצאי פרטים בתגובות שכתבתי לגלי

- מה היא למדה ואיך הכרנו, -

ולאביה - כיצד רוזיקה עובדת איתם.

בכל מקרה: 

היא לא אשת עסקים ממולחת. תאמיני לי. 

<חיוך> <לב>

רבקה

---

כזו היא רוזיקה שהכרת. אז מה קרה לה?

איך הפכה פתאום לידעונית. איך היא הפכה לקרוראת בקפה כדי

לתפקד בימי הכאוס?

מוזרה היא דרכו של אדם.

.

לא ממש, נוריתי יקירתי. 

זאת רק הדרך למשוך את האנשים האלה. 

היא עובדת איתם בסוג מסוים מאוד של 

פסיכודרמה (פירטתי אצל גלי איך הכרנו

ואצל אביה מה היא עושה).  

תודה רבה-רבה ורק טוב (הלוואי!) <לב>

רבקה

---

.

נוריתי יקירתי, בוקר טוב.

מה שלומך? מה שלומכם?

אם כאן אזעקות, אצלכם לא-קל. 

חיבוק אוהב, 

שלך, <לב>

רבקה

---

אזעקות מעירות בלילה, אזעקות ביום ממש לא פשוט.

מאחר והיו כמה נפילות ממש קרוב אלי, הקול הנורא של הנפילות

מרעיד את הבית. ממש מרעיד, הזגוגיות של החלון משמיעות קולות של פחד.

אני יורדת למקלט, טוב שיש התראה מוקדמת, כך שאני יכולה לרדת במעלית

בני נשאר בבית. הוא נשאר לשבת על הכורסה שלו. עקשן. 

אם היית פותחת את המילון, בערך עקשנות היית מוצאת - בני ליברמן. 

אז זהו, מתמודדים. אתמול תפסה אותי אזעקה בזמן קניות בסופר, בקניון.

אז ביליתי שם בתוך "האזון המוגן". עוד מושג ששייך לימים אלו.

תודה על החיבוק

וכמובן שגם אליך מגיע עכשיו חיבוק חם ממני.

אוהבת אותך המון,

נורית שלך

.

עם בני לא-קל לך. 

אני מתארת לי שאילו המתח שלך היה

חוט ניילון, ברגעים של אזעקות הוא היה

מגיע לארגנטינה.

והמלחמה הזאת נמשכת.  

אנחנו - את ואני - יכולות רק לשלוח חיבוק

ועוד חיבוק בינינו ובין יקירינו, נוריתי יקירתי. 

משלוח מכאן אלייך, 

יחד עם אהבה רבה, אמיתית. 

שלך, כל עוד, <לב>

רבקה הקטנה

---