בְּצֹמֶת הַחַיִּים

מבטא התרוממות נפש, אופטימיות: את חזקה וגמישה, יש לך אור ובוחרת כל יום את היום החדש עם הניצוץ האלוהי. תודה רבה לך אביה היקרה, שבת טובה.

.

שיר נשי מאוד כתבת, אביה, אהובה. 

בחרת את רות המואביה כדוגמה 

ואת השיבולים בשדה בשעת רוח-סערה. 

מתי להזדקף, מתי להתכופף/להרכין ראש.

ציטטת מישהי שאינני מכירה. אהבתי את 

הציטוט. 

תודה רבה-רבה והמשך שבועות שמח, 

יקרה. <לב>

רבקה

---

ימימה אביטל (יולי 1929, ב' בתמוז תרפ"ט, קזבלנקה - 11 במאי 1999, כ"ה באייר תשנ"ט, באר שבע) הייתה מורה רוחנית, מיסטיקנית דתית קבלית יהודית, שפיתחה תורה המכונה "לימוד חשיבה הכרתית" או "שיטת ימימה".

שבוע טוב שיהיה לנו

נשא ראשינו ברמה

השיר עוסק בכוח הנשי, בגמישות הפנימית וביכולת לעמוד מול סערות החיים מבלי להישבר. כמו שיבולת שמתכופפת אך לא נשברת – כך גם האדם (ובפרט האישה, בשיר זה) שואב כוח מהרוח, מהניסיון ומהאמונה הפנימית.

גם ברגעים קשים של סערה וחוסר ודאות, יש בנו חוזק פנימי, רכות גמישה ואמונה שמאפשרים לנו להתרומם מחדש. כמו רות המואבייה, שבחרה בדרך של הלב למרות הקשיים – גם אנחנו יכולים לבחור באור, בתקווה, ובהתחלה חדשה בכל יום.

יפה ומרגש כתבת אביה יקרה.

בברכה

שמוליק

כמו שכתבת

כמו רות המואבייה, שבחרה בדרך של הלב למרות הקשיים – גם אנחנו יכולים לבחור באור, בתקווה, ובהתחלה חדשה בכל יום.

זו בדיוק הסיבה שאנו הנשים מעדיפות חוזקה נפשית על פני חוזקה פיזית, כי את הנפש הרבה יותר קשה לשבור. 
עדיף להתכופף כשהרוח סוערת סביבנו כדי לשוב ולזקוף ראש אח''כ.

כמו רות המקראית עלינו ללמוד ללכת עם הלב. להאמין בתעצומות הנפש שלנו, ובעיקר אנו הנשים. נפלא השיר הזה ומעניק תעצומות נפש. 

באם נלך עם הלב -תמיד נצליח כי

הלב אינו משקר כדוגמת רות שהלכה אחרי חמותה

אמו של בועז,

מקסים השיר אשה אהובה

,יום טוב ושקט-פעמיים כי טוב

ממני

כזו היא השיבולת בשדה, 

וכזו היא האשה, שיש בה תעצומות נפש

ששומרות שליה, מאפשות לה להתכופף אבל לא להשבר.

את אביה יקרה, את אשה, לכן

את יודעת מתי עליך להתכופף, לתת לרוח לעבור

ואז - לשוב ולהזדקף ולהתמודד עם החיים.

את בחרת באור - וזה נפלא.

וכמו שכתב חנוך לוין,

"אני חיה לי מיום ליום,"

כך גם את וזו בחירה נהדרת.

ולעיתים גם מתכופפת 

כיאה לנפש בריאה 

אהבתי להלך כאן

יום מאושר