הָיוּ יָמִים שֶׁל נֹעַם ...

זועק, השתנו הזמנים - היום את כבר לא מסוגלת לעשות את מה שהיית עושה, שכן את רצוצה. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב וחמים. כתוב יפה מאוד.

אל נא באפך רבקה ...

הימים הטובים יבואו. 

מהוססים אמנם.  אך לא תהיה להם ברירה 

תני לשמש לחדור!

<לב> אל תדאג, אודי. <לב> זו סונֶטָה מימים אחרים. <לב>

הָיוּ יָמִים שֶׁל נֹעַם וְאַהֲבָה,
הַלֵּב הָיָה מָלֵא בְּאֹשֶׁר וְשִׂמְחָה 
הַיּוֹם יָמִים שֶׁל צַעַר וַעֲלָטָה,
וְהַלֵּב כּוֹאֵב וַחֲסַר תִּקְוָה.
אַךְ לַמְרוֹת הַכֹּל הַלֵּב עֲדַיִן מְחַפֵּשׂ,
קֶרֶן אוֹר קְטַנָּה, סִימָן שֶׁל תִּקְוָה,
שֶׁעוֹד יָבוֹאוּ יָמִים 
וְהַכֹּל יַחֲזֹר כְּבַתְּחִלָּה.

סונטה מקסימה כתבת רבקה יקרה , לא פשוט כלל לכתוב סונטה כך אמרת אבל הסונטה הזאת פשוט מרגשת. נקווה לימים טובים יותר כמו אותם ימים של נועם ואהבה בשפע.

יום רגוע ושקט

שמוליק

אז ועתה מוצגים כאן בשיר הנפלא הזה האחד מול השני. היו אלה ימים של נועם, ועתה רק הדהוד הטעם נותר ומותיר שובל של געגוע. מרגש שירך רבקה יקרה. 

את מנסה להביט ולראות דרך העלטה

עלטה שמסתירה ימים של פעם,

ימים של חסד נעורים, ימים של נועם.

ימים של סער בתוכך, כמו שכתב אלתרמן

"כי סערת עלי, לנצח אנגנך..."

רבקתי היקרה, ריגש אותי השיר

רגשו אותי המילים.

קראתי פעם וקראתי פעמיים וגם שלש,

כדי להפנים את התחושות

כדי להפנים אותך

כדי לנסות להבקיע את העלטה.

ודרך העלטה הזו אני שולחת אליך חיבוק חם

את אהבתי הגדולה.

<לב> <לב> <לב>

ללכת גם בזעקה

מול דלת....

הרי היו ימי סער

עתה...

חיבוק יקרה

<לב> <חיבוק> <לב>

וכהרגלך כל מילה צריכה פיענוח בנפרד

היו ימים שהכל היה קל

וכמה הועמסה המחשבה 

בתמונות ישנות וחדשות 

צריך להתחל את המחשב מחדש 

אוהבת הרבה 

<לב> <חבוק> <לב>

של ימי הנועם 

ושל כאב ההיום, האיום 

והכתיבה עונג צרוף 

אהובה

<לב> <לב> <לב>