אמא שלי , גנבו לה

האמהות שלנו ידעו לספוג  

המלוכה כולה שלה 

אך היא מוכתרת בלב בלבד 

עידן אחר היום 

חיבוק לך אהובה

אמא שעשתה הכול כדי לשאת חן בעיניו ושלא ילך עם אחרות,

יש הצדקה לאמירות 

אמא שלי,

גנבו לה,

הרסו לה,

פרקו לה,

היא נכנעה

שנים על שנים

זו אישה שהקריבה את חייה למען זוג עיניים כחולות, שניצל את יופיין לכבוש נשים אחרות. 

כל כך כואב רחל יקרה  

טוב היא סלחה לו כי הוא היה ניצול שואה יחיד ממשפחתו 

החיים התאכזרו לה

מרגש מאד

אמך היתה צריכה להיות מלכה , בלי שום ספק. את חייה הקריבה למען הבנות שלא יחסר ולבעל פולני שהיה קומבינטור של החיים שתמיד הלך לאחרות, והיא נשכה שפתיים , מחתה את הדמעות והמשיכה לחיות בעיקר בשביל הבנות.

שיר נוגע ללב כתבת רחל היקרה , אני מקווה שכעת חייה השתנו אולי בזכות הבנות שאחת מהן זו את רחל היקרה.

סופ"ש נעים

שמוליק

תודה על התגובה המרגשת

סיפור חיים לא פשוט בכלל. ואני רואה כיצד את מתבוננת מן הצד אמנם בביקורתיות מסוימת, אך עם הרבה רגש. עצוב...

.

רחל אהובה, רחל יקרה לי מאוד-מאוד, 

עכשיו-עכשיו אני מבינה אֶת העקשנוּת שלךְ עִם ההסברים על 

המיניוּת אצל נשים וכדומה. 

(זוכרת..? היו לךְ שירים בנושא, וגם תגובות בנושא, בתחילת 

ההיכרוּת שלי אותךְ כאן.) (אני לא יודעת מתי בדיוק התחלתְּ

לפרסם כאן. אולי לפני שנים רבוֹת, כשאני עצמי לא הייתי

באתר?)

בין מה שאַתְּ מספרת ומשתפת אותנו כאן נכנס גם מבט

ביקורתי על אמךְ. אומנם יש הרבה מאוד כאב והערכה 

אליה, אבל - כן, יש ביקורת בהכרזה "גנבו לה, / הרסו לה, /

פרקו לה, / ... " (הביטוי הידוע והמשומש הוא: "גנבו לי, 

שתו לי, ... ").

מכל מקום: 

זה סיפור מכמיר לב, לא חשוב איך מסתכלים עליו. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ עליו, רחל אהובה. 

כל הכבוד על האומץ לחשוף אותו, למען האמת. 

שלךְ, 

<לב>

רבקה

---

שזכרת את כל זה. 

אכן, אכן ,

את לא טועה בכלל.

עכשיו אמא שלי לעיתים בדימנציה

וחושבת שאני גנבתי פירקתי והזקתי לה,

בתחילה זה העליב אותי.

עכשיו אני חשה יותר חמלה 

.

אוייש. 

צר לי עליהָ, על שהיא לא זוכה לשקט ולטוב בימיה אלה,

בזקנתהּ. 

וצר לי עלייךְ, רחל אהובה, כי גם אַתְּ לא זוכה לימים יפים 

אִתָּהּ עכשיו. 

תודה רבה-רבה לךְ על תגובתךְ, 

ואנא, השתדלי להרגיש טוב עִם עצמךְ: 

מחלתהּ מדַברת. 

שלךְ, 

<לב>

רבקה

---

מתחברת הרבה לכתוב 

אמא שלי ...

סיפור קשה אמא ובת

לא מאוחר כדי להמליכה ולצבע את זקנתה  בגווני הערצה ואהבה. 

ירעמו התופים את מצעדה!