1. רחש-לחש-ש-ש-ש-ש- / 2. יצורים שבריריים ... / בשולי במת הדיון - שופנהאואר / -

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבָּאִשָּׁה
חֵפֶץ הֵם רוֹאִים,
וּבְעֵינֵי רוּחָם
עֵירֻמָּה הִיא מוֹפִיעָה,
וְרַק אֶת 
הָאִשָּׁה שֶׁאִתָּם
הֵם מַלְבִּישִׁים 
בִּרְעָלָה
כְּמוֹ הָיְתָה 
הִיא מֻסְלְמִית.

בֵּין צֹרֶךְ לְבֵין יְכֹלֶת
הַפַּעַר הוּא גָּדוֹל
אַךְ הָאֲנָשִׁים 
לֹא מְבִינִים
כְּשֶׁהֵם חֲלוֹמוֹת רוֹקְמִים
וְאָז כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ
נוֹפְלִים וְנִפְצָעִים.

שני שירים כל אחד יותר עוצמתי מהשני כתבת רבקה יקרה , הכל ברור ומובן, ואני במקום תגובה כתבתי לך שיר תגובה.

יום טוב ומבורך

שמוליק

<לב> <לב> <לב>

טיבם של גברים מאז ועד היום 

ומה שמנהל אותם טסוטוסטרון 

השני צודקת הפער העצום בין המצוי והרצוי 

ובמרווח הזה אנו חיים. 

יום קסום אהובה

<לב> <לב> <לב>

שניים הם כאן ושניהם עמוקים ומעוררי מחשבה.על הגברים והיחס לנשים, לו רק לא הייתה זו האישה שעמם. והפצע הנפתח שוב ושוב ואינו יכול להרפא. 

מצוינים! 

<לב> גליתי יקירתי, <לב> תודה רבה-רבה! <לב>

והרחש לחש 

נתבקש השקט 

משהו שברירי נכתב כאן יום טוב יקרה 

<לב> <לב> <לב>

שהיו מלבישים אותה כמוסלמית עטוית שחורים שלא ייראה יופייה ברבים. 

היא תסבול מזה ואת אולי תרחמי עליה.. 

הפעם העצום שבין הצורך לבין היכולת..

אנו בני האדם כל כך שבריריים ונפצענו לא אחת בחיינו,

אך אנו מתעקשים להמשיך לרקום חלום שעוד לא הגשמנו,

ושוב אנו נופלים. והפצע נפתח. 

ואנו מבינים, שלא תמיד היכולת עומדת בכוחנו.. 

חזק רבקה יקרה  

<לב> יקי יקירי, <לב> תודה רבה! <לב>

<לב> <לב> <לב>

<לב> <חיוך> <לב>

<לב> <לב> <לב>

<לב> <לב> <לב>

רבקה אהובה

**************

הראשון עוסק  בגברים :

עיניים גדולות להם,

טבועות במין הנשי,

כך יצרם אלוקים.

השני עוסק בפצעים פעורים ...

לעולם לא יתאחו עד סופם.

וככל שננסה  

לא יעלה הדבר בידינו.

שניים חזקים 

התחברתי יותר לשני

מטבע הדברים :

מחבקת לערב חמים ושקט

בהערכה רבה  לכתיבתך 

שלך

עליזה.

<לב> <לב> <לב>