סיפורים

חופן חופש - חלק ג' - סיפור מדע בדיוני

חופן חופש - חלק ג' - מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים לפני כן.

 

המסע לאזור הנחיתה היה ארוך יחסית, אך כשהגיעו אליו אלנורה ודראק הם הבינו מיד מדוע נבחר האזור הזה להתיישבות הראשונה של בני האדם על הכוכב. עמק רחב, מיוער אך לא בצפיפות, נחל קטן עובר במרכזו וגבעות שצבע הסלעים האדום שלהן הראה בבירור על נוכחות גבוהה של ברזל - ואולי גם מינרלים נוספים.

ברגע שנחתה המעבורת, פרופסור מונייז ועוזריו אירגנו את הציוד שלהם ודחקו בדראק ואלנורה לצאת לדרך. דראק נאלץ להזכיר לאלנורה שחלק מההסכם היה לאבטח את קבוצת המדענים והיא נאנחה, ארגנה את הציוד האישי שלה ויצאה לדרך אחריהם. 

שרידי המושבה האנושית הראשונה על כוכב דיו כללו רק כמה מבני אבן קטנים שגג העץ שלהם קרס מזמן, וחלק מקירות האבן הגסים קרסו גם הם. באר מים קטנה ולא מכוסה עמדה בקצה הדרומי של כיכר המושבה הקטנה, ופרופסור מונייז ועוזריו מייד בדקו את איכות המים וקבעו כי הם יצטרכו טיהור משמעותי לפני שיהיה ניתן לשתות מהם. דראק משך כתפיים בביטול - הוא לא האמין כי משהו שנותר כאן יהיה שמיש בכל מקרה. 

בעוד המדענים סבבו סביב ההריסות ורשמו בקדחתנות בצגי המכשירים שלהם, אלנורה ודראק בחרו מקום להקים מחנה ללילה. אלנורה ודראק ניסו לשכנע את פרופסור מונייז לחזור לישון במעבורת, אלא שהוא - בהתלהבות שרק מדען בתחילת מחקר מסעיר יכול להפגין - טען שעל מנת להוכיח שניתן יהיה לחזור אל נקודת ההתיישבות הזו עליהם להוכיח כי המקום שמיש לבני אדם, מה שכולל, כמובן, גם מקום בטוח לשינה. 

הלילה עבר בשקט יחסי, וחוץ מכמה רעשי יער חזקים מעט ממה שהיו רוצים - עבר על המחנה לילה רגוע, שהופרע רק על ידי תלונותיו החוזרות ונישנות של פרופסור מונייז שהרעש מפריע לו לישון. 

בבוקר, המשיכה עבודת המחקר במלוא המרץ, אלא שמעט לפני הצהריים נשמע קריאת כאב רמה מקצה המושבה הקטנה ואחד מעוזריו של פרופסור מונייז צלע אל תוך המושבה, מגף המסעות שלו חתוך כמעט מקצה לקצה. הקרסול שלו דימם, ואלנורה חבשה אותו. הוא סיפר שהלך ליד כמה שיחים, וחיה כלשהי תקפה אותו. היו לה שני מצבטים דמויי סרטן, אך חדים וחזקים במיוחד למרות צורתם הדקיקה. אלנורה ודראק החליפו מבט מודאג - ברור היה לשניהם שברגע שיצורים כאלה טעמו דם הם יחזרו שוב ושוב. הם ניסו שוב לשכנע את הפרופסור לחזור לישון בחללית, אך שוב הוא סירב. הם התארגנו לעוד לילה ארוך של שמירה.

אלא שהלילה היה שונה. כבר מעט אחרי השקיעה נשמעו קולות מתוך היער, והקולות הלכו והתקרבו כל שהחושך ירד. ואחרי כמה שעות כבר נראו היצורים עצמם - מרבי רגלים עצומים, באורך קרוב למטר, מכוסי שריון ירקרק ומצידי ראשם בקעו צבתות סרטן גדולות ודקות. נראה שברגע אחד היצורים הופיעו מכל פינה, והחבורה הייתה מוקפת בבניין האבן הקטן בו בנו את מחנה הלילה שלהם. דראק שלף את רובה הלייזר שלו, כיוון וירה - אך הסתבר כי יותר קשה לפגוע ביצורים החמקמקים ממה שנראה לעין. אחד מעוזריו של פרופסור מונייז פרץ בצרחות אימה וברח בריצה מטורפת אל תוך היער. דראק ניסה לעצור אותו אך הוא חמק ורץ אל בין העצים, וכמה מיצורים מיהרו אחריו. לא עבר זמן רב וצרחות כאב נשמעו מתוך היער, מעידות על סופו הטרגי של האיש האומלל. 

דראק פקד על הפרופסור ועוזריו לקום מייד ולצאת לכיוון המעבורת. אלנורה נעמדה במרכז החדר ועצמה עיניים - יד אחת על רקתה, והשניה מופנת לכיוון אחד היצורים שניסה להיכנס למבנה הקטן. לפתע, היצור הורם באויר כאילו מישהו מרים אותו מאחורי ראשו, והיצור הוטח בעוצמה לעברה השני של הכיכר, והופל לתוך באר המים. אלנורה, חייכה, והרימה את ידה לעבר יצור נוסף בעוד היא מתקדמת לאט לכיוון דלת המבנה שפנתה לכיוון המעבורת. 

פרופסור מונייז ועוזרו עזרו לעוזר הפצוע לעמוד על רגליו, וגילו כי קרסולו הפצוע נפוח ולא מאפשר הליכה ללא סיוע משניהם. הם החזיקו אותו והחלו להוציא אותו מהבניין וללכת לאט ובזהירות לכיוון המעבורת. דראק זרק את רובה הלייזר שלו לרגליו של הפרופסור, שהרים אותו וניסה לירות לכיוון היצורים, בעוד דראק שולף את החרב הגדולה שלו והחל לנסות לקצוץ את היצורים כדי לפנות להם מעבר לכיוון המעבורת.

במאמץ המשותף של חרבו של דראק, היריות הפרועות של הפרופסור - הנאלץ לירות ביד אחת בעוד הוא עוזר לעוזרו ללכת - ויכולותיה המוחיות של אלנורה, הצליחו לצאת מן הבניין ולהתחיל בתנועה לכיוון המעבורת. דראק לקח את רובה הלייזר שלו חזרה ושימש כמאסף, יורה מדי פעם וחורך כל יצור שהעז להתקרב יותר מדי. ברגע שהגיעו את המעבורת, אלנורה זינקה אל תא הטייס והמריאה, וממרחק בטוח באויר הפעילה את תותחי המעבורת כדי להשמיד את שאר היצורים - שהתפזרו במהירות אל מתחת למחסה העצים. 

פרופסור מונייז הודה שאין טעם לשוב אל המושבה הקטנה שעלתה כבר בחייו של חבר משלחת אחד ובפציעתו של חבר נוסף, והורה על חזרה לעיר הבועה תוך נטישת כל הציוד המדעי שהביאו איתם. אלנורה ודראק הסכימו בכל לב, והמעבורת פנתה לכיוון העיר. 

לאחר החזרה לעיר, אלנורה ודראק הבינו במהירות שמכיוון שהיו מעורבים במותו של אזרח העיר - קבלת הפנים לה זכו עלולה להתפוגג במהרה, והחליטו לעזוב את הכוכב אלא שלפני שהספיקו להמריא - פרופסור מונייז חזר למעבורת. הוא סיפר כי הוא איבד את משרתו לאחר שהעוזר שלו נהרג ב"מסע מחקר שלא קיבל אישורים כראוי", ושמשטרת עיר הבועה החלה בחקירה. הוא ביקש מאלנורה ודראק רשות לבוא איתם במעבורת החלל, ולשמש כמעין "קצין מדעי זוטר". בתמורה להברחתו מן הכוכב. לאחר התייעצות קצר, אלנורה ודראק הסכימו, והקצו לפרופסור את אחד מחדרי המעבורת. 

בדרך חזרה לתחנת החלל, חלקה אלנורה את הרעיון החדש שלה עם דראק - לאסוף למעבורת צוות של מומחים בעלי "מצפן מוסרי מפוקפק", ולחקור איתם את מרחבי הגלקסיה, תוך עזרה למי שזקוק לעזרה - והענשה של מי שראוי לעונש כמובן, תןך גביית שכר טרחה נאה על כל התערבות…

העתיד נראה צופן הבטחות רבות לצוות המתהווה של מעבורת החלל "הבטחה".  

 

תגובות

גלי צבי-ויס / מרבי רגלים עצומים / 08/12/2022 07:15