ביישנות

השיר מתאר את המסע האישי שלך  מול הביישנות – רגש עמוק שמלווה אותך עוד מילדות. דרך זיכרון על אחותך שמלמדת אותך לרקוד, אתה חושף את תחושת החשיפה והמבוכה שבריקוד, שהפך עבורך לסמל לפחד משיפוט. אך בסופו של דבר, כשהתמסרת  לריקוד מתוך ניתוק מהמחשבות ובקבלה עצמית, הצליחת לסמן "וי" קטן של התגברות.

התגברות על ביישנות היא תהליך אישי ועדין, והדרך לשחרור מתחילה בקבלה עצמית ובהסכמה "לעשות צחוק" – לא בעיני אחרים, אלא כחלק מהחופש להיות.

יפה כתבת צביקה היקר.

יום שלישי מבורך

שמוליק

נפלא לרקוד לשחרר עומסים

גם כשמתביישים

שים מוזיקה ורקוד בבית 

לבד אם עצמך

וקח את אחותך לסיבוב מחול משמח

יום נפלא יקר

כנראה מאז ומתמיד ריקוד עורר בך תחושה שזה אקט מביש. אולי אחותך זרעה בך את זרעי הריקוד הראשונים, אבל בעצם לא למדת עדיין. בשנה שעברה כן הצלחת לרקוד קצת, עשית על זה וי וזהו. זה מספיק לך. 

מבטא תפנית, נגמלת לפני שנה מהביישנות של הריקוד. תודה רבה לך צביקה היקר, יום טוב.

לרקוד-זה לא  נורא

זה לא אסון

ואם ניסית פעם אחת-גם טוב

יום טוב ושקט-פעמיים כי טוב

ממני מרים

.

אוייש ...

לא-נעים לחשוף אותך "ככה" , לפני זרים. 

ריקודים סלוניים:

גם אני לא יודעת, ומעולם לא ניסיתי. כך 

ש- לא עשיתי "וי" למשימה. ולא אעשה. 

(בקיצור: אני מבינה אותך.)

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה, יקר. המשך

יום נעים. <לב>

רבקה

---