זיכרונותיה של תיקה / כל עוד הציפורניים / -

<לב>

<לב>

אך למעשה, הקשיים היו מרובים בימים אלה. הקליטה בקיבוץ בוודאי לא הייתה פשוטה כלל וכלל. 

<לב>

אותי לגמרי בלבלת.

מדובר באמא כנראה...

אבל הילדים של ההורים לא מוזכרים.

אז ממש לא ברור.

<לב>

גברים עם רובים עובדים בפלחה נשים במטבח מבשלות למאות אנשים 

ואת גם בתקופה הזו, שומרת על נשיותך.. על ציפורנייך.. 

ציפורניים שגם מושחזות ללחימה בעת הצורך.. 

חזק רבקה יקרה 

<לב>

רבקה אהובה

**************

שנת ארבעים ותשע,

קשיי קליטה בקיבוץ,

מארגנטינה לנחות 

לפלחה ולמטבח ...

כלל לא פשוט.

הערבים הרומנטים

מעט הרגיעו

ובתוך כל הקדירה,

שמרת על חזות וציפורניים

מטופחים.

בארבע שורות, תימצתת

חבלי קליטה

והווי משנים ראשונות 

בארצנו הקטנטונת.

מרגש הכתוב בכל קנה מידה :

חיבוק לערב חמים חברה

בהערכה גדולה לכתיבתך ושיתופך

בהמון אהבה

עליזה.

<לב>

להקים בית וזוגיות 

קיבוץ ועבודה 

ותיקה הסכימה

אך יש בזה יופי עם הקושי

ערב נעים אהובה

<לב>

היו ימים אותם את זוכרת שם בקיבוץ. בפלחה הגברים, ובמטבח הנשים, ולמרות אותם קשיים בסוף היום כולם רוקדים, ולדעת שלמרות הכל הכל בסדר..

שיר מקסים המתאר את חבלי הקליטה של זוג צעיר שהגיע מארץ רחוקה לקיבוץ בתחילת שנות החמישים.

תודה רבקה יקרה על השיר.

יום נפלא

שמוליק

<לב>

<לב> תודה רבה-רבה, <לב> גליתי יקירתי! <לב>

<לב>

תקופה של ראשית המדינה, הקיבוץ ודרך החיים בו

לא פשוט היה להגיע למסגרת הזו...

חלוקת עבודה די שרירותית - היא נשלחה למטבח

(אולי היו לה כישורים טובים יותר לעבודה אחרת)

כך החליטו.

החיפוש אחרי נקודת אור בתוך המצב החדש הזה -

הציפורניים לא נסדקו.

קליטה לא פשוטה אבל הייתה להם את האהבה שלהם.

<לב>

העיקר שהצפרניים לא ניזוקו . אבל היו דברים. כולם יודעים, אי שם בקיבוץ. 

לא הכל היה טלית שכולהתכלת 

<לב>

האווירה של  שנות הארבעים  של העולים לארץ, אווירת הקיבוץ של תעמול קשה שתצדיק את חברותך למקום, תיארת מושלם יום בקיבוץ, אווירת "כולנו רוקדים ושרים " והתגובה העיקר שהציפורניים לא נסדקו  חומר למחשבה אודות חשיבותן.

אוהבת את תיקה, שיח קצרצר מושלם. 

<לב> <חיוך> כרמי, תודה רבה-רבה! שמתְּ לב לפרט הקטן. <לב>