זיכרונותיה של תיקה / כל עוד הציפורניים / -

.

זִכְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל תִּיקָה / כָּל עוֹד הַצִּפָּרְנַיִם / ©רבקה ירון

*

זֶה הָיָה מַמָּשׁ נוֹרָא. תְּאוּנָה. קָטַסְטְרוֹפָה. שְׁנַת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע וְהַקְּלִיטָה בַּקִּבּוּץ.

אוֹתִי לַמִּטְבָּח. אוֹתוֹ לַפַלְחָה. הַתְּמוּנָה הָרוֹמַנְטִית שֶׁל כֻּלָּם רוֹקְדִים בְּסוֹף

הַיּוֹם- עִם הַנֶּשֶׁק וְהָאַמְבּוּשִׁים- כָּל עוֹד הַצִּפָּרְנַיִם לֹא נִסְדָּקוֹת הַכֹּל

בְּסֵדֶר, אָמַרְתִּי לוֹ.

*