ספסלים מפעם - בהשראת שירו של שמוליק היקר

.

הוֹ. 

אהבתי מאוד-מאוד אֶת התאמת שְׂפַת השיר לשָׁם-וְ-אָז. 

אהבתי מאוד-מאוד אֶת השיר, אֶת המרומז-המוצנע בֵּין הגלוי,

אֶת הַכֹּל - לקראת הסיום החד, הסופי בהחלט. 

תודה רבה-רבה-רבה, אודי יקר. 

רבקה

---

וְשִׁיר אֲנִי שָׁר לָהּ
    וּמַנְגִּינָתוֹ כְּאֶלֶף פְּרָחִים נוֹשְׁקִים
     צַוָּארָהּ, מִתְאַוִּים אֶל אֲשֶׁר
        נִבְלַע בֵּין יְרֵכֶיהָ ,וַאֲנִי שָׁם -
         וְהֶלֶם אַהֲבָה מְשׁוֹרֵר בִּי
                        לְלֹא דַּי, וַאֲנִי בַּאֲשֶׁר
                    אֲנִי .
            וְלֹא רְאִיתִיהָ מֵאָז.

איזה שיר מדהים אודי היקר , שם על הספסל  באמצע הדרך כשהייתם צעירים ואוהבים ורוח שליטפה את הפנים ואלף נשיקות שהפכו אז לשירים ..

שאפו לגדול הרומנטיקנים כאן באתר אודי היקר.

שבת שלום ומבורך חבר יקר

שמוליק

אז אחרי שסיימתי להסמיק קראתי את שני השירים נורא נהניתי ...

הספסל הדומם מדבר את האהבה שלובתה שם. הורמונים, תשוקה ורגש מציף המוליד שיר אצל המשורר שהיית מאז ומעולם. 

אומר רק 

מפעים 

ממש

וואו, והשתיקות האלה מספרות,

הן מספרות סיפור של אהבה

ושל רוך 

ושל שיר שאתה שר לה,

שהוא כמו אלף פרחים נושקים צווארה

ועוד מקומות בגופה...

ואת הזיכרון הזה מספרים לך

הספסלים שם במאצע הדרך.

לו רק יכל הספסל לספר את יופיו של סיפור האהבה  הזה..

המשך יום טוב לך אודי ידידי..

זאת לא נפגשת איתה יותר. מזכיר לי את טיולי הצעירים בחורשות וריח האהבה "נוטף" מהספסלים. מרגש.