רגע של פיוס

נראה כי העצב משתבח עם הזמן, לצערנו כי רב. הוא נוכח ודומיננטי לאורכו של השיר כולו. אך כשאהבתו מצויה, מגיעה גם הנחמה המרככת ומפייסת את הנפש הדואבת. 

מְחַפֶּשֶׂת נֶחָמָה

בֵּין קִפְלֵי הָרוּחַ

שָׁם מִסְתַּתֶּרֶת אַהֲבָה

בְּיֵינוֹת רֶגַע שֶׁל עַצְבוּת.

רַק מַגְּעֵי יָדַיִם

לְפַיֵּס  יוֹדְעִים בִּנְדִיבוּת.

מקסים אורנה יקרה השיר שאהבת,  בין עצבות לפיוס קיימת תמיד אהבה.

יום נפלא מלא באהבה

שמוליק

.

אהבתי אֶת מעגל הקסמים האינטימי של הדוֹבֶרֶת. 

העצב הבסיסי. 

אהבתי אֶת השיר. 

:))

תודה רבה-רב-רבה, אורנה אהובה, משוררת יקרה לי מאוד. 

רבקה

---

בקשת של צבעים בהם גם עצבות בלוזית שכזו 

שמאפשרת לך לכתוב לירי 

קסום כהרגלך 

זועק - לא תמיד זה טוב שהוא מנגן לך באבריך. שמא הוא לא קשוב לצרכיך. תודה רבה לך אורנה היקרה, אחר הצהריים טובים.

שם בקיפלי הרוח, במקום את מייחלת ש...

יִהְיוּ אֵיבָרַי

מְפֻיָּסִים

 וואוו אורנה יקרה, שיר מדהים! 

העצב לוהט בקיפלי הגוף ואת נחמתו ימצא במשב הרוח. נפלא השיר ויפהפיה התמונה