מודה אני או לא

.

החוֹשֶׁךְ פורם אֶת הדּוֹבֶרֶת כפי שהשמש פורמת/תפרום ירח של

בוקר. 

התריס מוגף. הכול מתרחש בלי אור, בלי אורוֹת: תהליך הבגרוּת

שכאן הוא תהליך ההזדקנוּת: הכאב עבה, חשוךְ. 

הרגעים השבים לתודעת הדוברת הם המניעים אותה למלמל 

"מודה אני לפניךָ... " בדמעה מלוחה: כן, היא מודה, והיא גם 

יודעת שאותם רגעים לא ישובו. (הדימוי "משתכנים בעפעפַי" 

מדויק. נוגע.)

לא אוסיף לִפְרוֹם - יש לי הרגשה שאני מפריעה לליריקה

של השיר. 

תודה רבה-רבה-רבה-רבה, אורנה אהובה, משוררת יקרה. 

חיבוק, 

רבקה

---

אבל 

רְגָעִים שֶׁעָזַבְתִּי

שָׁבִים לְבַקֵּר אוֹתִי

מִשְׁתַּכְּנִים בְּעַפְעַפַּי

ולמרות זאת 

בְּטַעַם דִּמְעָה מְלוּחָה

מְמַלְמֶלֶת "מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ..."

מקסים אורנה יקרה. 

רגעים שעזבתי באים לבקר...המלאים הם חרטה? 

ושמא תקווה? 

מי חכם ויידע

כְּשֶׁהַתְּרִיסִים מוּגָפִים

שׂוֹרֵר הַחֹשֶׁךְ,

וְאָז עוֹלִים הַזִּכְרוֹנוֹת

וְגַם דְּמָעוֹת.

כְּשֶׁהַתְּרִיסִים פְּתוּחִים

שׂוֹרֵר אָז הָאוֹר

וְאָז זוֹכְרִים אֶת הַתְּפִלּוֹת,

אֶת הַהוֹדָיוֹת

וְאֶת הָאֲהָבוֹת.

מקסים אורנה יקרה השיר שכתבת, בין החושך לאור יש עולם ומלואו, ועל זה את מודה לאלוהים.

יום טוב ומבורך

שמוליק

ואני מודה לאלוהים ולך שאת נימצאת באתר

ואני כל כך אוהבת אותך ומעריכה אותך ככותבת וכאדם-כן ירבו

אורנה אהובה

איפה ישנם עוד נשים כמוך? כמו גלי?......ועוד

אוהבת אותך מהלב

ממני מרים

יודעת מראש, מעורר מחשבות  - רגעים שעזבת שבים אליך, את רואה ירח בוקר טרם שמש תפרום אותו. תודה רבה לך אורנה היקרה, ערב קסום.

ניכרת הכרת הטוב

וברכת מודה אני

ובעוד החשיכה פורמת

אותך  השמש

פורמת את הרגעים 

ששבים בזיכרון

הודיה מופלאה על רגעים של ביחד, על בוקר חדש המפוגג את עצבותו של לילה.

להמשך יום שמח אורנה יקרה-אדם