איילות שרצות בהרים

כאלה מתקתקים יהיו שיריך ומלאי תום נעורים. כי עתה בתחושתך, נחמס הקרדיט של ימי הילדות הרחוקים. בעיני אתה צעיר לנצח אודי אהוב! 

אֶת הַמּוּזָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ 

שָׁם כְּשֶׁאַתָּה בְּבֵית הַקָּפֶה יוֹשֵׁב

וּכְשֶׁאַתָּה אֶת הַמֶּלְצָרִיּוֹת הַיָּפוֹת רוֹאֵה

אַתָּה מֵבִין שֶׁאֶת הַמּוּזָה מָצָאתָ

וְשִׁיר עַל אַיָּלוֹת שֶׁרָצוֹת בֶּהָרִים כָּתַבְתָּ

מקסים השיר אודי היקר, שם בבית הקפה מצאת את המוזה וכך קרה שכתבת שיר יפה..

שבת שלום ומבורך

שמוליק

בכל יום שעובר 

גרורות הזמן 

ומה שנותר להביט, לזכור 

וכן לכתוב שירים 

שבת טובה יקר

רק תתקן כאן

וְהַמֶּלְצָרִיּוֹת הַצְּעִירוֹת וְהַיָּפוֹת

נוֹהֶגֶת בִּי הַרְבֵּה כָּבוֹד –

צריך להיות נוהגות בי

.

הרגש הזה כל כך אמיתי וכל כך מביך.  

(מכירה אותו.)

אהבתי מאוד אֶת השימוש ב-קרדיט וב-אשראי קצר מועד. 

ומדַבר אליי מאוד, ברור. 

תודה רבה-רבה-רבה, אודי יקר. 

רבקה

---

נ"ב: 

אאל"ט, צ"ל מֵשִׂיחַ. כתוב מָשִׁיחַ.   

תודה רבה שוב. 

רבקה

---