לימודי חובה

<לב>

<לב>

אחר כך את כותבת שזה בשר ודם עפר ואפר סופו.

<לב>

כְּמוֹ פֶּרַח מְלַבְלֵב

כָּךְ הֵם הַחַיִּים

מְלֵאֵי צְלִילִים

קוֹלוֹת וּרְעָשִׁים,

וְיֵשׁ שֶׁבְּמוּדָע

הַחַיִּים הוֹפְכִים

מְשַׁעְמְמִים,

וְאַט אַט מִתְיַבְּשִׁים,

כְּמוֹ אוֹתוֹ הַפֶּרַח

בֵּין דַּפֵּי סְפָרִים,

וּכְשֶׁהַפְּרָחִים מֵתִים

לֶעָפָר הוֹפְכִים

כִּי כָּךְ הֶחֱלִיט

אָז אֱלֹהִים.

תודה רבקה יקרה על שיר עם הרבה חומר למחשבה על מהות החיים ודרך התנהלותם.

לך כתבתי שיר תגובה קצר.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

<לב>

מונח פרח קמל ומיובש הנוצר בתוכו ימים אחרים. ניחוחות ילדות נפלאים. 

<לב> גליתי יקירתי, תודה רבה-רבה לךְ! <לב>

וכמו הצדף ההוא מהדהדים את חיינו לאינסוף 

<לב> רק עד סופנו, רחל אהובה. <לב>

רחש ימים חלפו

ואיך נגדיר "חובה"!?

<לב> אולי כ-"למרות רצונו האישי של הפרט" ? <לב>

נוגה, מעורר מחשבות - גופך הוא בשר ודם, עפר ואפר. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב.

<לב> וגופךָ מָה הוא? <לב> 

<לב> איזו הקלה, לקרוא אֶת תגובותיךָ, יקי אהוב. <חיוך> <לב>

<לב>

עד שהפכתי לאפר 

ונכנסתי לעפר

ואלו תוכנם של החיים מסתבר 

כמה הבלי 

<לב> קורה, אלה לי יקרה. תודה רבה! <לב>

הקונכיה תמיד אוצרת בתוכה את צלילו של הים

רק הפרח שאספנו בילדותנו ושמנו בין דפיו של ספר

כבר מתפור,

אני יודעת ראיתי אותו כשפתחתי את הספר.

ומאהאיתנו?

כי עפר אתה ואל עפר תשוב, כךאמר אלוהים לאדם.

זה חלק מלימודי החובה

וגם אם הברזנו מהשעור הזה

זה לא יעזור לנו

המורה לא מוותר וצריך ללמוד את השעור הזה...

כן רבקתי. זה מה שמצפה לנו.

<לב> קשה-קשה להבריז מהשיעור הזה, נוריתי יקירתי ... <לב> תודה רבה-רבה לךְ! <לב>

אם פרח שכולו זכרון נעורים 

קונכיה וים ומלואו בה 

וגופנו?  

רבקה אהובה גם בו עולם ומלואו 

טוב ורע 

חיבוק

<לב> צודקת, אורנה אהובה. כי רק בסוף-בסוף ... <חיוך> <לב>