תרומת זרע - חלק ב

חלק ב

"אנא תתקשר אלי, בבקשה", היה כתוב בפתק. רוי הביט ימינה ושמאלה ולא ראה נפש חיה בחניון. הוא הביט במכוניות האחרות שהיו צמודות למכונית שלו, לאף אחת מהן לא היה מוצמד פתק .

מתוח מאד נכנס למכונית, והחל לנסוע למשרדו. מחשבות רבות התרוצצו במוחו. "מי זאת שכתבה או כתב את הפתק?" למה רק לו? למה אין מספר טלפון כתוב על הפתק?" רגע, אולי היא זו ששלחה את המייל? הרי שם רשום מספר הטלפון. רוי חש שענני חרדה מתחילים לעטוף אותו. "מי זה יכול להיות לעזאזל, מה רוצים ממני?" אמר לעצמו.

רוי הגיע למשרד, וברך בבוקר טוב את  דנה המזכירה שמגיעה תמיד ראשונה למשרד.

דנה  צעירה כבת 30, נאה מאד, עם שיער שטני גולש, ובעלת גוף חטוב תמיד מגיעה למשרד בבגדים נאים מאד כשהיא מתיזה על עצמה בושם משכר. דנה גרושה בלי ילדים כבר חמש שנים, ומאז נחלה אכזבה אחר אכזבה בלפתוח פרק ב' בחייה.

"יש משהו חדש? שאל רוי.

"כן, הגיע אליך מכתב ,וכתוב על המעטפה "אישי", לא פתחתי אותו"

רוי לקח מידיה של דנה את המעטפה. בהתרגשות הוציא מתוך המעטפה מכתב, כשהחל לקרוא את המכתב עיניו נפערו לרווחה.

*******

"רוי אתה בסדר?" שאלה דנה כשראתה איך רוי החוויר כשפתח את המכתב.

רוי הפנה מבטו אליה, הוא נראה מהורהר, ואף מוטרד משהו.

"אני לא מאמין דנה" אמר בקול רועד.

"מה אתה לא מאמין? שאלה בסקרנות .

"קחי תקראי את המכתב", רוי מסר לדנה את המכתב.

"אני אחותך רוי, שנינו נולדנו מתרומת זרע של אותו הגבר. אני הצלחתי לקבל את המידע המסווג הזה מאמי שעבדה בבנק הזרע כאחות. בנק הזרע שייך  לבית חולים איכילוב. אתה חייב להאמין לי רוי. אנא צור איתי קשר בבקשה אחותך מיטל".

דנה קראה את המכתב בקול רם, ידיה רעדו כשהחזיקה את המכתב.

"רוי אתה נולדת מתרומת זרע?" שאלה דנה

"לא עד כמה שידוע לי" השיב רוי

"אבל אני אבדוק זאת"  כשמבט של הפתעה בעיניו.

"איך אתה מתכוון לבדוק זאת"?

"אני מתקשר אליה עכשיו"

ביד רועדת צלצל למספר שהיה רשום במייל.

ההמשך ביום חמישי..