בין השמשות

תוכלי שוב להנות מהחום והיופי ואור הנרות והאוכל הטעים 

בכל אות, מילה ושורה  

הכאב המוכר 

הגעגוע 

חיבוק לך אהובה

נוגע ללב, אופטימי, מעלה תהיות - את קוראת לאמא שלך שתבוא לקראת השבת אל ביתך הקר, את תחושי את החום ואת תוהה על כך כי היא מתמהמת ולא באה. תודה רבה לך מרים היקרה, מורגשת חסרונה של אמך, יהיה זכרה ברוך, יום קסום.

עוֹד מְעַט שַׁבָּת נִכְנֶסֶת

וּבְטַלִּיתָהּ אוֹתְךָ עוֹטֶפֶת

הַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים

וְהַחַלּוֹת עַל הַמַּפָּה

רַק אִמָּא חֲסֵרָה

וְעַל הַלֶּחִי זוֹלֶגֶת 

לָהּ דִּמְעָה..

לקראת שבת את המפה פרסת, נרות הדלקת, ואת החלות הנחת. אך הזיכרונות והגעגוע לאמא שאיננה את העצבות בלב הופכים הם לדמעות..

שיר מרגש ונוגה כתבת מרים היקרה . זה דרכו של עולם, ואני בטוח כי שם למעלה בשמיים אמא רואה אותך מקבלת את השבת, והיא אותך מחבקת באהבה.

יום טוב ומבורך

שמוליק

כל כך מרטיט

 המשך ישיר לספר חייך

.

... וזאת אותה אימא שאִמללה אֶת יַלְדוּתֵךְ ... 

פנים רבּוֹת לָהּ, מקומות רבִּים לָהּ בְּלִבֵּךְ. 

אַתְּ כְּמֵהָה לָהּ, מבקשת שתבוא אפילו מִן הָאֹפֶל, 

לבךְ ייחם - אבל היא מתמהמהת ...  

מרים אהובה, מרים מדהימה, 

עברה בי צמרמורת כשקראתי אֶת שירךְ-תחינתךְ. תפילתך. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על ההתעלוּת הזאת שאִפְשַׁרְתְּ לי!

ברוכה תהיי תמיד, תמיד!

אוהבת אותךְ מאוד-מאוד, 

שלךְ, 

רבקה

---

שבת הקודש המשרה רוגע לנפשך, לא! היא תגיעה ובמהרה. 

למרות הילדות הבכלל לא פשוטה גובר על משקעי העבר ואת עדיין מצפה מאימך ז"ל להפיג מעט את הקור שעדיין קפוא ביניכן, שלא באשמתך!

כואב ומצמרר מרים יקרה לי מאוד.