חושניות הסתו

לֹא נִתָּן אֶת הַמְּצִיאוּת לְשַׁנּוֹת

נוֹתַר רַק לָדַעַת אֵיךְ לִחְיוֹת

הַמֶּרְחָב הוֹלֵךְ וּמִצְטַמְצֵם

אַךְ הָרֶגֶשׁ שֶׁבַּלֵּב 

מַמְשִׁיךְ לְהִתְעַצֵּם

וּבֵין טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם

בְּיָמִים שֶׁל סְתָו

רֹבֶד שֶׁל חוּשָׁנִיּוּת

מִתְפָּרֵץ עַכְשָׁו.

מקסים אורנה יקרה השיר שכתבת ,המציאות מצטמצמת אך אנחנו לא..

יום נפלא

שמוליק

.

אוחחח . 

בלי ניתוח-טקסט הפעם. 

מדבר אליי מאוד-מאוד - נשביתי בו מאוד-מאוד. 

תודה רבה-גדולה!, אורנה אהובה, משוררת יקרה לי. 

חיבוק, 

שיירת לבבות בדרכה אלייך, 

רבקה

---

חש כמו מרחף באויר ומתמלא געגועים לסתווים של פעם עם מעילי הגשם מניילון.ַַ.מקסים!

להמריא

למלא ולהתמלא

מה מסגירות הטיפות בעיניים?

זו אווירת הסתיו המלנכולית משהו היוצקת גוון נוגה משהו להלך רוחך. רובד החושניות של הסתיו מצטרף אליה. 

אשמח לקבל ממך שיר לדף הבית אורנה אהובה. שלחי לי בבקשה למייל. 

זה שאת יודעת לעוף בגובה הגעגוע זה ממש זכות גדולה ואשרייך 

מרגש ונוגה - הכאב מצמצם את החיים ואת מתגברת עליו. תודה רבה לך אורנה היקרה, ערב קסום.

לקרוא כל משפט משלך ולהתמוגג, כה מרגש ומופלא שירך זה 

רובד החושניות של הסתיו ואכן כזה הוא הסתיו

אפור ומסתורי

יום נעים אשה אהובה

בהמון אהבה

ממני מרים