פקדון

אֶת הַלַּיְלָה הַשָּׁחֹר

הִיא צוֹבַעַת 

בְּצִבְעֵי סְעָרָה אֵרוֹטִיִּים 

כְּשֶׁהִיא חוֹשֶׁבֶת 

עַל אָהוּב לִבָּה..

מקסים אורנה יקרה השיר שכתבת. האהבה משנה סידרי עולם כולל צביעת השמים בצבעי סערה.

שבת שלום

שמוליק

העברת השליטה בתפאורת הכמיהה והתשוקה כדרך לחוש את הלילה היורד . את התחושה המעיקה והנוקבת

עת הערב יורד מתעורר בך הזיק הזה של האהבה, של התשוקה. ו...געגוע. 

.

הו. 

אמתין, כדי להגיב בסוף או כמעט בסוף. 

אם יקרה שאשכח או שאחשוב שכבר הגבתי לפי הנקודה

הירוקה,

תזכירי לי, אורנה אהובה. 

(לא מדובר בביקורת-לרעה בכלל.) 

בינתיים,

תודה רבה-גדולה לך. 

חיבוק, 

רבקה

---

הערב פוקד אותך ואת נזכרת בכאבי הכמיהה שלך ועיקצוצים ארוטיים. תודה רבה לך אורנה היקרה, סופ"ש קסום.

רק מי שחש פעם את כאב הכמיהה, יוכל להבין.

שיר נפלא!

חוֹשֶׁבֶת עָלֶיךָ

הִפְקַדְתָּ בְּיָדַי

אֶת צֶבַע הַסְּעָרוֹת,

עִקְצוּצִים אֵרוֹטִיִּים

וּכְאֵבי כְּמִיהָה

וכמה נוגע זה הכתוב 

שבת מחבקת יקרה 

שירתך, סוחפת בצבעים אירוטיים,

יש בה מן השחור של האבל

שמפר אי אילו סדרים בעולמך,

ושלל עקצוצי הכמיהה

שמותיר בעקבותיו,

צורבים  ...

אין בי למול כתיבתך .....

שבת קסומה אהובה

ממני עליזה.

.

אורנה אהובה, 

נדמה לי שעכשיו "זה בסדר" להגיב. 

אולי אני טועה, אבל - 

אני קוראת את "פיקדון" כשילוב בין שני קצרצרים. 

הראשון לא-משביע-רצון, נוגה, פתוח, כמו: "לא ידוע לאן זה

יכול להוביל ." 

אֶת השני העלתה אביה בתגובתה. והוא מלא, שלם, סגור.

לכל אחד מהם משמעות, גם כשכל אחד מהם עומד בזכות 

עצמו, 

אבל שניהם ביחד מעלים תמונת עולם שונה, מלאה יותר, 

ממוקדת/אישית - 

מה שחסר בתיאור הנוגה, הָאָבֵל, בקצרצר הראשון, עד (כולל) :

... / רק שגרת עננים / מפרה את הסדר / 

אהבתי מאוד-מאוד. מאוד-מאוד. מאוד-מאוד-מאוד.

ואם טעיתי בקריאה, לא נורא: אהבתי גם ככה ...

תודה רבה-גדולה, אורנה אהובה, משוררת יקרה. 

חיבוק, 

רבקה

---