ז'אן דארק

זה הפך ויראלי לגמרי, יפה התחלת אבל בסוף הוציאו אותה מהאולם ושמעתי שהקהל מחא כפיים. זה מקומם. הפכנו לשני סוגי אנשים? תודה רבה צבי שהארת את המקרה הלא פשוט הזה. 

מדובר על מקרה (אמיתי) אחר בו הייתי בין הקהל (שני השירים האחרונים שלי)

גם אם מתבגרת. אהבתי את האירוניה לסיום. והיא ? מה אכפת לה מה מבקשים. נשארת כל המופע ללא מסכה. 

הפעם המלחמה מיותרת

ולדעתי גם לא צודקת

את המסכה יש לעטות

אם ברצוננו להמשיך לחיות

והגברת הנכבדה

לא גיבורה

אלא נמושה..

שיר זועק כתבת צבי היקר , כמה הסברה צריך כדי להבין שאנחנו בעיצמה של המגפה ויש לעטות מסכה

אם רוצים להיות נוכח במופע.

יום טוב

שמוליק

.

לקרוא לה ז'אן ד'ארק - 

נורא. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. 

רבקה

---

הפעם הצחקת אותי ללא האימוג'י

.

צר לי, לא התכוונתי להצחיק אותך בכלל. 

נעלבתי מן השימוש בז'אן ד'ארק בטקסט שהעלית. 

להת', צביקה יקר.

רבקה

---

שיר נוקב כתבת צבי,

שיר אמיתי ומציאותי,

מציאות בה אנו חיים כיום,

ולא  זה לא חלום.

מסכות על הפנים,

בכל החללים הסגורים

יפה שהתייחסת בשירך לאותה "אמיצה",

שמרוב אומץ תפגע באחרים.

שיר אקטואלי ומיוחד

השאלה אם ניתן להגדירה כז'אן דארק הגיבורה... 

נסעה איתי אתמול באוטובוס. אותו סיפור בדיוק.

היא הגיעה ( כנראה) ליעד. אני - לא

ממש לא....חייה ותן לחיות!

ממש כך 

מי שלא עוטה ואני מכבדת דעותיהם 

שימנע מללכת למקום שכזה ולכבד 

אנשים אחרים.  

יום קסום לך יקר

מעניין למי דימית אותה … :)) 

יפה ומסקרן כתבת כהרגלך בקודש 

לא עושה חשבון לסביבה

הולכת לפי צו ליבה.

זה מקומם בכול קנה מידה,

לא יפה ולא יה

והימים ימי קורונה  ...

תודה על הכתוב

יש להסיק מכך מסקנות.