צ'ארלס דיקנס ואני - בשולי במת הדיון

האמת שאלה ספרים מזוויעים לילדים. הכל כל כך אפל והחיים כה קשים... אז צדקת במה שאמרת לאבא שלך. 

בטח את חושבת שהתגובה שלי אינה אוהדת מספיק את דיקנס ,

וגם אני הוצאתי עיניים לאור הנר בלילה כי אמרו לי ללכת לישום ורציתי לראות מה הסוף של אוליבר ועוד דמויות שכאלה.

היום אני חושבת שזה ספרים למבוגרים.

כי כשהיינו קטנים וההורים היו בפוסט טראומה מהשואה ולא סיפרו מי יודע מה על החיים שלהם אבל את דיקנס הם כן רצו שנקרא,

שנלמד מה זה חיים קשים,

קיבוץ נדבות רעב,

בגדים פרומים.

מזראבליים שכאלה.

למה?

גם ככה הכל היה מפחיד מסביב ...

אבל כתבת נפלא כמובן ,

אין עליך ברישום מילים מינימלי שמתאר המון ורחב. 

.

רחל אהובה, 

כבודו של צ'ארלס דיקנס במקומו מונח, 

ולא אני, או את, או מישהו חסר-שם בעולם הספרות 

ו/או ביקורת הספרות יערער אותו. 

אלא מה - גדולים-גדולים עשו זאת, בלי לזלזל בו, 

אלא בזכות ניתוח קפדני של דמויותיו האלמותיות. 

כי כן, דמויותיו זכורות לכל מי שקרא את ספריו. 

הן כל כך קיצוניות, או לטוב או לרע - שהן אלמותיות.

ואני זוכרת אותן - לא חשוב מה דעתי עליו כסופר-

ילדים או כסופר למבוגרים.

תודה רבה-רבה שוב, רחל אהובה. 

רבקה

---

.

מזוויעים - במתכוון. 

לכן לא דיברו אליי, אם כי הבנתי את כוונת הסופר. 

תודה רבה-רבה, רחל אהובה. 

רבקה

---

.

האמת - כל אחד והקריאה שלו, נדמה לי. 

אגב, 

לא, התרגומים לספרדית מעולים. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. 

רבקה

---

היום, הדור הצעיר שלנו קורא פחות ועובר לצפות בטלויזיה או במסך הקטן של הטלפון הסלולרי.

.

נכון. וזה הפסד שהילדים לא יודעים. 

אולי גם ההורים לא כל כך יודעים ... 

תודה רבה-רבה, יום טוב יקר. 

רבקה

---

מגיל כל כך צעיר את קוראת ספרים , בגיל עשר התברר לך שאת היית ניהנת  יותר מהספרים של  דיקנס דוקא בגיל תשע..אז יותר דיברו אליך סיפורי ילדים.

התברר לך שאת לא לבד, ואני בטוח שרמת הכתיבה שלך כל כך גבוהה בגלל קריאת ספרים בגיל צעיר מאד בינהם ספרים של דיקנס.

תודה רבקה יקרה על שיתוף הזיכרון מקריאת הספרים של דיקנס בגיל כל כך צעיר.

בברכה

שמוליק

.

איזו תגובה טובה לי . 

נהניתי מאוד לקרוא אותה. 

רק - אל תשכח שהמצב שלי, בארגנטינה, היה שונה ממצבם

של רוב ילדי הארץ, גם אם היו כבר ילידי הארץ ... 

באמת-באמת.

תודה רבה-רבה-רבה לך, שמואל יקר מאוד. 

רבקה

---

.

לא בדיוק, יקי יקר. 

כתביו של דיקנס - הוא כתב אותם באופן סנסציוני, כדי 

להדגיש פערים ועוולות בחברה. 

במבט לאחור, הרגשתי את שפע האסונות ואת התיאורים 

הקיצוניים של דמויותיו כלא-משכנעים. דמויותיו נראו לי

חסרות נפח, חסרות התפתחות. חד-ממדיות. לא ידעתי אז 

שדמויותיו כבר סווגו כ-שטוחות על ידי פורסטר ב-אספקטים 

של הרומן. 

לכך התכוונתי. 

ילד קטן יכול להתרשם. ילד גדול יותר - המם. 

אני מקווה שהבסרתי את עצמי. 

תודה רבה-רבה, יקי יקר. 

רבקה

---

רבקתי היקרה,

החזרת אותי המון שנים אחורה, אל ילדותי.

אני הכרתי לראשונה את דיקנס בספר "סיפורי דיקנס לילדים".

סיפורים שהאחזריות והסבל קצת הוצאו מהם וחשבו שכך הם מותאמים לילדים.

כשקצת גדליתי, אמא שלי שפעם עבדה בספרייה, המליצה לי על הספרים 

ודאגה להביא לי את אוליבר טוייסט, עשתה לי הכרה עם פיפ ועם פייגין, בתקוות גדולות.

וכמובן איך אפשר בלי לונדון ופריז, בין שתי ערים.

אז לא הבנתי איך אמא שלי מביאה לי ספרים כל כך עצובים,

בהמשך הבנתי.

זיכרון שלי שבא עם הזיכרון שלך רבקתי

את ואבא שלך אני ואמא שלי...

ואני בסופו של דבר לא ממש הגבתי לשירך,

שקעתי בזכרונות ולא כתבתי על הראייה בעיניו של ילד

כיצד מתפרשים בעיני הילד החיים הקשים ואכזריותם.

רבקתי היקרה

המון תודה על שירים יפים ומעוררי מחשבה

המביאים זכרונות.

שולחת לך חיבוק גדול גדול

אוהבת אותך מאד מאד

נורית.

.

איזו מתנה, התגובה שלך לי, נוריתי יקירתי. 

דיקנס בשתי פעימות - אולי כיום יש דיקנס לילדים גם 

בספרדית. 

ספרים עצובים - זה ההפסד של אחת כמוני; ראיתי את כוונת 

הסופר של דיקנס, ולא יכולתי להרגיש עצב של ממש. 

את עם אמא שלך, אני עם אבא שלי. נכון. מאוד.

תודה רבה-רבה-רבה על תגובתך, נוריתי יקירתי. 

חיבוק גדול גדול ממני אלייך, 

אוהבת אותך תמיד, תמיד, 

רבקה

---

רבקתי היקרה,

ריגשת אותי בדבריך יקירתי

ועוד יותר באהבה שלך, שהיא תמיד תמיד.

אוהבת המון

נורית

.

ועוד, ועוד ... 

רבקתך

---

.

תודה רבה-רבה, אילה חביבה. 

רבקה

---

כבר אז ידעת מהו בידוד, העברת את הזמן בקריאה. צ'ארלס דיקנס הביא לך אביך את הספרים, ואכן צריך בשלות לקרוא אותם ול...עמוד בכאב המצוי שם. 

.

או צריך לערוך את צ'ארלס דיקנס, או לשכנע אותו - אילו

היה עוד בחיים, או כשהיה בחיים - לכתוב בלי סנסציות, בלי 

קיצוניות ובלי שטחיות את דמויותיו הקיצוניות, החד-ממדיות. 

לכן לא הרשים אותי. 

למזלי, 

גדולים ממש-ממש ראו את שאני ראיתי, גליתי יקירתי .  

תוכלי למצוא את הגדרת דמויותיו כ-שטוחות אצל א.מ. פורסטר, 

ב-אספקטים של הרומן.

תודה רבה-רבה-רבה, גליתי יקירתי. 

רבקה

---

גם הצהבת בילדותי 

קראתי והיו שנהנתי והיו פחות 

גם בתור ילדה היו לי העדפות 

לספרי מבוגרים יותר 

יום קסום לך אהובה

.

הו. 

סוף-סוף אחות-לצרה, נניח. 

תודה רבה-רבה, אורנה יקרה, אהובה. 

רבקה

---

ואת לקחת את הזיכרון ומימשת אותו בחייך

לא הייתי מרשה להקריא סיפורים קשים לילדים 

רק שמחה ורננה 

והרבה הרבה צבע ומשחק 

יום אוהב לך

.

את - משהו-משו . 

תודה רבה-רבה, אלה לי יקרה מאוד. 

רבקה

---

אני, במפורש, נמנעתי מלקרא אותם.אהבתי בכלל את אריך קסטנר ופרנץ מולנר

.

פרנץ מולנר - הידוע בספרו הנערים מרחוב פאל, שתורגם

לעברית תחילה תחת הכותרת מחניים . 

אריך קסטנר - כן, ספרי הילדים שלו הם ממש-ממש 

לילדים. 

מה שלא ברור לי הוא - איך אפשר להימנע במפורש מלקרוא 

סופר כלשהו . 

תודה רבה-רבה על תגובתך, אודי יקר. 

רבקה

---

 אבל כן קראתי,ועוד איך קראתי ודמותו של מנהל בית היתומים רדפה אותי המון שנים.

גם מןותו של נמצ’ק ממחניים רדף אותי שנות דור.אגב,קראתי את מחניים לפני כמה שנים

ורצי תי לראות איך ישפיע עלי - נאדה...

.

אני קראתי את מחניים רק כאן, בארץ, כשקניתי אותו 

בשביל ילדיי - ונקרא אצלי כספר-ילדים טוב, אפילו 

מעולה. 

כתוב מצוין. 

מה שאני לא יכולה לומר על ספרי ילדים רבים, 

לבד מן הקלאסיקות  הידועות . 

יש ספרים שהם לילדים - וגדלים אתך. למשל, 

האקלברי פין, של מארק טוויין.  

או - כמובן - הנסיך הקטן.

אלא מה - הם מעטים. 

תודה רבה-רבה על השיחה הזאת, 

אודי יקר. 

רבקה

---

אבא שלך הביא לך ספרים של דיקנס בשעה שהיית חולה בצהבת בילדותך, אבל הוא הביא לך בדיוק את הספרים שכבר הספקת לקרוא אותם כבר בגיל 9 והיום מתברר לך שאת לא לבד. תודה רבה לך רבקה היקרה, לילה טוב.