שדות הרוך

.

אין לי מילים לתגובה לתוכן השיר, יקי יקר, אהוב. 

רק עצב עמוק מתוך הבנת דבריךָ. 

אני מקווה, מייחלת לכך ש- כתבתָּ שיר, 

שיר טוב, שיר מעולה, על דּוֹבֵר שמרגיש שבקרוב יעזוב אֶת

העולם / ימוּת, 

ומבקש לצאת מכאן כשהוא ושירתו אפופים יהדוּת -

יהדוּתוֹ. 

תודה רבה-רבה-רבה!, יקי אהוב. 

אִתְּךָ, 

רבקה

---

לא, אין לי כל כוונה למות כעת  

איזה ביטויים עזים! איזה כאב מצוי כאן! 

אוי! מכאיב כל כך. איזו תחושה צורבת כמו המילים שבררת כאן בקפידה והן עוצמתיות כל כך. 

חיבוק ענק

יקיר היקר

רק טוב אני מאחל לך

יש שירים 

שאומרים לי 

תודה , אל תגיב,

תקרא ותפנים.

אז אני לא מגיב לשיר העוצמתי והכואב הזה יקיר היקר.

יום טוב

שמוליק

אך מתעמת עם האמת 

עם הכאב 

הדרך 

סממני הדת 

עם עצמך 

חיבוק ליום מבורך בטוב יקר

חזק, מטלטל וקולע - הרבה כאב, עצב ויסורים בשיר. תודה רבה לך יקי היקר.

בודאי אתה חש ממש עצוב אם כתבת כאלה מילים . אם כי השיר יפה .התמונה מיתית וסוריאליסטית והדימויים חריפים ומעקצצים. מאחלת לך לחוש את החיוך החום הנחמה בחיים עליזים המשוחררים ?❤

שָׁם הַשֶּׁמֶשׁ מְחַכָּה לִי

מְהֻדֶּרֶת בִּבְגָדִים

אֲדֻמִּים שֶׁל

דְּמָעוֹת

וַאֲנִי –

מִתְעַטֵּף בַּחֲלוּק

הַשָּׁחֹר,

כְּמוֹ הָיָה הוּא

הַטַּלִּית מִבָּר

מִצְוָתִי 

קראתי מילים ראשונות אלו

ולא יכולתי להמשיך

הרגשתי את השפשוף הנורא של צמר הפלדה.

ואחר כך ראיתי אותך דוהר לעבר שקיעתך...

עדיין עורי הוא חודידין 

מול החלוק השחור

העוטף כמו טלית

קדושה ומוות שזורים זה בזה

וזה כואב.