יצירות אחרונות
לִבְנוֹת סְפִינָה🌹🌹🌹 (0 תגובות)
שמואל כהן /שירים -05/12/2024 03:49
מרילין מונרו / Marilyn Monroe / בלי ניקוד / (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -04/12/2024 21:59
אמא שכולה מבכה את בנה (4 תגובות)
מרים מעטו /שירים -04/12/2024 21:04
על מה חושב הקשיש שעל הספסל בגינה? (הייקו) (2 תגובות)
חימי כץ /שירים -04/12/2024 19:30
נוֹשֶׁמֶת אֶת גַּלֵּי הַיָּם (2 תגובות)
אביה /שירים -04/12/2024 18:41
אִמָּא? (7 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -04/12/2024 12:33
קנאי (9 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -04/12/2024 10:09
ויש שהשראה לשיר נגמרת (8 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -04/12/2024 09:49
סיפורים
כך היינו (פרק אחרון)
כך היינו / גליה א.א פרק ג'
הגורים כבר לא מצאו חן בעיניה, הלוא היו מלאים בריחות אדם, ודבר זה לא התאים לחתולת צמרת. מה תספר לחברותיה? .. איך תאמר להן שנוצחה על ידי הולכי-על-שתיים? לא לכבודה. כך, במקום לנטוש אותנו בצורה חתולית מכובדת עם גוריה, להעבירם אחד אחד בפיה, לאחוז ברכות בפרוות צווארם ולשאתם בזהירות למקום מבטחים אחר כדרך החתולים, ביום אביב סגרירי אחד ברחה, נעלמה לה, לבדה. השאירה אותנו עם חמישה גורים רכים, חסרי מגן, מייללים ומייבבים בכל שעות היום והלילה. עיוורים, חסרי פרווה, זוחלים ומחפשים בשקיקה את פטמותיה וחום גופה של אמם האהובה. המלאכה נפלה על הורי, להשקותם, לנקותם ולחממם. היבבות בלילה היו הגרועות מכל, קול צעקתם הגיע לשכנים; הצריף השבדי, בסופו של דבר, הוא רק צריף. צריך היה לטפל בהם ברחמים רבים ובעין צופייה. בלילות נחוץ היה לחממם במנורה כמו אפרוחים במדגרה והיה פחד שיתחממו יתר על המידה. פיותיהם הקטנים לא אפשרו להניקם מבקבוק. הורי טפטפו מפיפטה של בקבוק תרופות קטן שניקינו היטב כמה טיפות חלב פושר בכל פעם לכל אחד ואחד מהם לפי התור וחוזר חלילה. אסור היה להאכילם יותר מדי, בטנם כאבה ותפחה, הרי חלב פרה אינו חלב חתולה. אבל, זה האוכל שהיה וזהו. הורי הותשו, לא ישנו בלילה ולא נמו את תנומת הצהרים, ולעבודה חייבים לצאת! התהלכו מתנדנדים כשיכורים. למרות שאצלנו בקיבוץ רחמנים בני רחמנים, טיפול בחתולים לא נחשב כהצדקה להיעדרות מהעבודה. לאט לאט התרגלו הגורים לתנאים החדשים, החלב כבר לא הציק, למדו ליהנות מחום גופם שלהם והיו מצטופפים יחדיו כפקעת רכה, פרוותם צמחה, הם גילו את אור היום וחושך הלילה, לא עיוורים עוד אלא פיקחים. בהדרגה למדו לאכול בעצמם. קודם לכן הכירו אותנו לפי חוש נסתר וידעו מה תפקידו של כל אחד מאתנו. אבי אספם והניחם במקומם, ואילו כשאמי או אחד מאיתנו אחזנו בהם נהגו לילל את יללות הרעב האופייניות להם או הושיטו את צווארם לגירוד המיוחל. החתולים החלו להתרוצץ בכל הבית, נהגו להשחיז ציפורניהם ברהיטים ולשייפם היטב בעצי הסביבה, טיפסו עליהם, הסתבכו בענפים וקפצו מגובה רב. אבי לא כל כך שמח עמם. כל ציץ, פרח וזלזל רך בגינתו האהובה היו להם למשחק, האדמה אשר הפך ועיבד לטובת הגינה, שימשה לחתולים ארגז לעשיית צרכים. שמחתנו, הילדים, הייתה שלמה. היינו מאושרים, כי לא ירשו מאמם את אופייה המרושע אלא היו כרוכים אחרינו וליוו אותנו בבית ובשבילי המשק לכל מקום. היינו כרועי חתולים, הפכנו הורים לחמישייה. צעדנו בראש החבורה ואחרינו חמישה חתלתולים מקשקשי זנב, מקפצים זה על גבי זה, הופכים פחי אשפה וכל דבר שניתק מהאדמה. כאשר הייתי מסתכלת על חתוליי דימיתי כי אני רואה על פניהם חיוכי ליצנות. אנחנו, הילדים, ילדי משפחת החתולים, לא שוחחנו על דבר מלבד החתולים. סבלנות ההורים עמדה לפקוע, הילדים קשורים מדי ליצורים הרכים, מה עושים? נקראנו לאספת משפחה. פני ההורים רציניים, אמא מסתגרת בחדרה. אבא הושיבנו במרפסת החצי סגורה עם האריג המתנופף, ואמר לנו בזו הלשון: ילדים, מה אתם רוצים יותר: אמא או חתולים? אנחנו, שכל כך רצינו חתולים, הסתכלנו אחד על השנייה ולהיפך, השפלנו עיניים ואמרנו בקול ענות חלושה: אמא...
(סיפור החתולים היה ידוע ומפורסם בכל הקיבוץ. השמועה פרסה לה כנפיים, משפחת החתולים מתפרקת מחתוליה. התחילה צעדת המאמצים בפוטנציה ולנו לא נשאר ולו חתול אחד. כל כך רצינו חתולים). תגובות
צבי רז
/
סיפור מופלא וכנראה אמיתי. ואני
/
10/07/2021 10:43
גליה אזולאי
/
תודה צביקה יקירי, אני שמחה שאהבת. לילה טוב ושבוע טוב.
/
11/07/2021 00:06
רחל בנגורה
/
סיפור מקסים אמיתי כתוב מעולה ומרתק
/
10/07/2021 10:59
גליה אזולאי
/
תודה רחל יקרה, היות והסיפור אמיתי אספר לך שאמי הגיע לאפיסת כוחות והיה קשה מאוד. רק שאנחנו הילידים היה לנו כיף יכולנו להשפיע אהבה על החתולים, ובקיבוץ של אז לא היה כל כך פשוט.
/
11/07/2021 00:09
שמואל כהן
/
ריגשת אותי גליה
/
10/07/2021 15:33
גליה אזולאי
/
תודה שמוליק, אהבתי את הסיפור שלך על החתולים אני תמיד עם חתול או חתולים תמיד יש מישהו שדואג שלא יחסרו לי. הם חמודים קופצניים וחכמים. יש לי שני חתולים (מתוך שלושה) שיודעים לפתח את הדלת לשני הכיוונים, מ
/
11/07/2021 00:17
יקיר (יקי) דסא©
/
סוף עצוב אך מתחייב ויפה שהילדים הבינו זאת שצריכים לבחור באמא, עם כל האהבה לחתולים..
/
10/07/2021 17:34
גליה אזולאי
/
תודה יקי יקר, הילדים אלה אני ואחי, מאוד התקשרנו לחתולים, הם אפשרו לנו לאהוב ולהתנחם בהם דבר שכמעט לא היה אז בקיבוץ חיבוקים ונשיקות הרעפנו עליהם אהבה.
/
11/07/2021 00:31
גלי צבי-ויס
/
איזו בחירה
/
11/07/2021 06:48
גליה אזולאי
/
בוקר טוב גלי יקרה, האמת היא שאמי ממש התמוטטה ולא הייתה ברירה, אבל אנחנו הילדים לא יכולנו להבין זאת, והאמת שגם הסתירו מעינינו את החולשה הזאת ואת מצבה. וגם
/
11/07/2021 10:42
צבי רז
/
צודקת לחלוטין
/
11/07/2021 13:16
גליה אזולאי
/
מעצבן ...
/
11/07/2021 13:52
גלי צבי-ויס
/
וואו. זה לא פשוט בכלל. שולחת לך חיבוק גדול יקרה. ❤
/
11/07/2021 13:55
גליה אזולאי
/
❤
/
12/07/2021 00:31
יום טוב צבי
/
אוי, באיזה מצב העמידה אתכם
/
11/07/2021 13:37
גליה אזולאי
/
תותודה יום טוב יקר, פשוט לא הייתה להם ברירה אימא חלתה מאוד. אנחנו כילדים לא הבנו זאת. אח"כ אספה כוחות והבריאה.
/
11/07/2021 13:51
לילי . א…
/
סיפור מתוק זה גליה היקרה עם מוסר השכל מאד מחנך- אין כמו אהבה של אימא ! אהבתי מאד 💜🙏
/
12/07/2021 12:46
גליה אזולאי
/
תודה לילי יקרה, אין כמו אהבה של אימא ובכול זאת אנחנו לא תמיד יודעים להעריך, ולהחזיר אהבה ותשומת לב לאמא שהשקיעה בנו את מיטב שנותיה כמיטב ידיעתה
/
16/07/2021 15:49
מרים מעטו
/
גליה יקרה
/
30/07/2021 07:33
גליה אזולאי
/
תודה רבה מרים יקרה. שמחה שאהבת, שמחה שהגעת לבסוף לקרוא. שזה לא מובן מאליו. שבוע טוב
/
03/08/2021 00:26
מרים מעטו
/
גליה יקרה
/
03/08/2021 11:49
מרים מעטו
/
סליחה-הרהורים לעת ערב-כך הוא ניקרא-הסיפור
/
03/08/2021 11:52
גליה אזולאי
/
נכנסתי לאתר מה שכמעט בזמן האחרון לא מצליחה, עוברת לסיפורים לקרוא אותך, "לעת ערב" שבוע טוב
/
07/08/2021 21:33
התחברותתגובתך נשמרה |