לֹא צִפִּיּוֹת מַמָּשׁ ...

נראה שהאנוש הוא אותו אנוש עם את ודלי בחוף או סיר מתבשל עם מי שבתוכו וכל השוני זה רק האמצעים שהתפתחו. לא הייעוד או הרצון. עצוב. גם. מותר האדם...❤

והנה כולנו דומים בסופו של דבר. ומסתבר כי אכזבה-היא ציפייה של מומשה. 

באידיאל שלך, כמובן שלא ראית חיים לא קונפליקטים או בעיות כאלה או אחרות. אך גם לא חשבת על הקיצוניות השנייה של אוכלי אדם. אדם לאדם זאב. ובכל זאת, במציאות אנו רואים זאת. זה קיים לצערנו. במובן האוניברסאלי יש לנו השפעה מועטה אם בכלל, במובן האישי: נברור היטב את אלה שאנו רוצים בקרבתם. אם כי, מניסיוני לעתים מדובר בבני משפחה ואז זה כואב במיוחד. 

המציאות עולה על כל דמיון,

ולכן כל כך גדולה האכזבה.

איך אדם לאדם כבר לא אדם

כמו בחלומות אותם חלמת,

וכמו אותם הילדים המשחקים

עם דלי על שפת הים...

ולך היו אז ציפיות שאולי בכל זאת 

אולי..

תודה רבקה יקרה על השיר עם הרבה חומר למחשבה

על צורת חיינו והציפיות שהיו לך מכך.

יום טוב

שמוליק

וסיר...זו המציאות, הוויה האנושית וזה אכן כה מאכזב מדוע זה כך לא ברור לי 

והציפיות יכולות להתקיים בדיוק כמו שאת רוצה 

בוקר נפלא יקרה 

חזק, מרגש, קולע - לבריות מעולם לא היו ציפיות להיות על חוף הים עם דלי ואת כל חייהם אך בכל זאת היו לך ציפיות כאלה בחייך לא מרחיקות לכת. תודה רבה לך רבקה היקרה על שירך מעורר מחשבות, יום טוב.

בין הציפיות 

לבין הקיים 

נימת עצב 

יום מבורך אהובה 

חיבוק

יתכן שמעשי האדם שאת הזכרת עשויים להמעיט את השעמום בו

ויש דרכים אחרות שהאדם המציא והם כמו-הדת, ספורט, תיאטרון וכו-.....

האדם יחפש משמעות כל חייו וספק אם ימצא אותה -רק אם יתמזל מזלו

יום נעים אהובה ושפע בריאות

בהמון אהבה

ממני מרים