יוצאת לחצר ,
האנגלי לא פנה אלי מאז הווידוי שלי ותפס מרחק
אך צילם כל הזמן את כל הנעשה בחצר ומחוצה לה,
הרגשתי חופשי להתנתק ממנו ולעשות מה שאני רוצה.
המטבח הומה ומלא אנשים ,
אני מצליחה לשמוע,
אני מבינה את שפתם לפתע פתאום.
הם מסתכלים עלי ומישהו נותן חוות דעת על מה שקורה כאן,
-היא באה בשבילו ,
-זה ברור, ה"גדול" לא מתעסק עם נשים ואין לו שמץ מושג איך מתייחסים לאישה.
-היא כאן בשבילו, נשבע לכם
-אז אם היא באה בשבילו למה עם מישהו אחר?
-עכשיו זה יהיה קשה מאד להוציא אותה מרשותו
-אולי נתקשר למוסא קמרה שיגיד מה לעשות. באמת שאני לא יודעת.
הערב מגיע והמתופפים מסדרים ספסלים בח' מול החדר של המאסטר,
מישהו יושב ומכין עטאייה,
זה תה חזק מאד , ממש קפה,
שמכינים בכוסות קטנות אחרי טקס (או טכניקה) של שעה ויותר של מכוס לכוס ומגבוה.
בנתיים הם מהמהמים את שירי השבט שלהם.
מזמינים אותי לשבת איתם לשתות עטאייה
עם חתיכת טפה-לפה (לחם כמו ג'בטה) מרוחה במיונז בתור הפחמימה שליד.
מביאים תופים לחזק את השירה, גם באלאפון (קסילופון אפריקאי) מצטרף ,
אילייג'י מסתכל עלי ואומר לכולם
ואני מבינה לתמהוני כל מה שאומרים בסוסו או באולוף.
אלה שתי השפות השולטות בחצר,
-תופים יותר חזקים מאינטרנט ,
-היא באה במיוחד עד לכאן כדי להכיר את פורי ( המורה שלי)
-תגידי לנו ואל תתביישי,
-את מי את אוהבת כאן ? ליד מי תרצי לשבת?
שתיקה
-סבולה , אמרתי נוקבת בשמו של המאסטר בפעם הראשונה.
שתיקה
הוא פנה אלי וראיתי מבעד למשקפי השמש שחבש גם בלילה את עיניו הזועפות
- אבל באת עם גבר אחר, נכון?
ולאחרים הוא סינן בשקט
-היא בטח מצפה שנצא כאן לדו קרב ...
לא עניתי ורק הסתכלתי לתוך האש שבערה מתחת לקומקום העטאיה הקטן.
לבסוף אמרתי בעברית
-מה שאלוהים ירצה זה מה שיקרה.
דממה.
-שמעת? אלוהים קטן עליה.
-לא לא . אלוהים גדול עליה.
-היא סומכת עליו. אני דווקא מסמפט אותה
הם הבינו מה אמרתי בעברית ? פור גוד סייק !
להבין שאני מסתובבת עם עננה מעל הראש
ושם כמו בסרטים מצויירים כתוב בדיוק מה אני חושבת...
מעין טלפתיה שבטית,
כמו רשת קורי עכביש שמתוחה בין המוחות
ואם מישהו מבין דבר מה זה זורם ליתר לפי חוק הכלים השלובים,
מישהו אמר בלחישה:
-היא חשה את ה"סאיארה" (מרכבה?) ...
לילה מוזר
עשיתי מדיטציה,
שמעתי בבירור מבעד לקיר הדק שמישהו שם חווה איתי במימד שבתוך האור והמוסיקה.
מישהו בוכה שם.
נשמעת התייפחות
ואז לחישה של קולות רבים נכנסים אחד לתוך השני ברעדה.
- את לא זוכרת את ראס עולה בלהבות?
- את לא זוכרת את נדין שהצילה את השבט?
-חייבת להיזכר.
-זה קרה כאן.
-את כתבת שם על משהו שקרה כאן .
-את מבינה ?
כמובן שזכרתי את ראס ונדין,
דמויות בסיפור "ראס בא לתוף טוב" שכתבתי לפני שנים רבות.
חשבתי שהמצאתי את נדין, שרצתה לתופף ובשבט אמרו לה
מה פתאום לתופף? בנות רק רוקדות.
והיא התעקשה,
יום אחד עלה בלהבה "ראס" האב הקדמון של השבט
ולימד אותה באופן אסטרלי מקצב סודי שמזמן אלים וקדמונים להתייעצות.
אחרי ימים שהתאמנה בסתר הייתה אספת שבט
ובה הייתה לה הזדמנות לעזור לראש השבט לזמן את המתים לייעץ לחיים. מה עושים.
מאז נתנו לה לנגן באופן גלוי.
בוודאי שאני זוכרת אבל זו הייתה יריה ישר ללב.
איך הם יודעים על כך?
מה זה אומר שזה קרה כאן?
האם הייתי כאן כבר?
ומה זה כל מה שקורה כאן ?
קריאת מוחות 24/7 ?
טלפתיה שבטית ?
או כמו שאומרים באפריקה
בילאהי , וואלאהי , טאלאהי
ובעברית
שכה אחיה ...
המשך יבוא
סרטון אותנטי מאותם ימים (ביקור שני בחצר)
C רחל פיש בנגורה
