ד

ד מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה חֲבֵרָה שֶׁלִּי בְּבֵית הַסֵּפֶר
בָּאָה מִמָּקוֹם אַחֵר, יִצְּגָה דְּבָרִים אֲחֵרִים
הָיִיתִי מִתְעַכֵּב עַל פָּנֶיהָ שֶׁעַרְמוּמִיּוֹת חַסְרַת
טוּב לֵב נִמְשְׁחָה עַל תוויהן, וּלְיָמִים הָפְכָה
לִהְיוֹת חֲבֶרְתָּהּ הֲכִי טוֹבָה שֶׁל הַיַּלְדָּה הֲכִי יָפָה
בַּכִּתָּה, אֲבָל זֶה סְתָם שְׁטוּיוֹת,וּלְאַחַר חֲמִשִּׁים
שָׁנָה נִפְגַּשְׁנוּ עִם כָּל הַמַּחֲזוֹר וְהִיא הָיְתָה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה ,
אֲבָל מָה שֶׁקִּשֵּׁר בֵּינֵינוּ הָיָה  - שֶׁהִיא שָׁלְחָה לִי 
ווטסאפים מְחַמְּמֵי לֵב כְּשֶׁרוֹנִי בֶּן דּוֹדִי נָטָה לָמוּת
וְאָז הִרְגַּשְׁתִּי קְצָת שַׁיָּכוּת עַד לְאֶתְמוֹל , עֵת כָּתְבָה
לִי בִּתְגוּבָה לְפוֹסְט פּוֹלִיטִי שֶׁהֶעֱלִיתִי אֶת הַמִּלִּים
כְּדִלְקַמָּן: " הָזוּי. אַתָּה מֵפִיץ שִׂטְנָה לְכָל עֵבֶר"
הָזוּי אֲנִי מוּכָן לִהְיוֹת. זֶה דַּוְקָא נֶחְמָד, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי
לֹא חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי כָּזֶה. כָּל כָּךְ לֹא בְּעֶצֶם. וְיָכוֹל הָיִיתִי
לְבַטֵּל אֶת הַחֲבֵרוּת אִתָּהּ בְּפֶיְסְבּוּק, אֲבָל לֹא עָשִׂיתִי-
רַק מָחַקְתִּי אֶת הַפּוֹסְט וְהִשְׁלַכְתִּיו לְכָל עֵבֶר כְּמוֹ
אֶת הַשִּׂטְנָה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיְתָה שָׁם בְּעֶצֶם.
הַכֹּל בִּגְלַל ווטסאפים מְלֵאֵי אַמְפַּטְיָה וַהֲבָנָה
שֶׁמְּלַמְּדִים: אֶת הַטּוֹב שֶׁהָיָה אִתְּךָ- אַל תִּשְׁכַּח לְעוֹלָם.
אָה, כֵּן- גַּם אַגִּיד לָהּ שָׁלוֹם בָּרְחוֹב אִם בִּכְלָל 
תַּעֲמֹד שָׁם וּתְבָרֵךְ אוֹתִי. וְהִיא לֹא- כַּנִּרְאֶה.לא.